Need you close to me

Part 18

18:00
ניק חנה ליד המדרגות של הכניסה, שם הוא חונה את המכוניות האהובות עליו כנראה, ויצאתי במהירות מהאוטו סוגרת את הדלת ועולה במדרגות הכניסה. פתחתי את הדלת הלבנה והגדולה של הכניסה ורצתי למעלה ל״חדר שלי״ שבקומה השלישית, פתחתי את הדלת בתנופה וטרקתי אותה בחוזקה. בהיתי בדלת הלבנה והיפה מעץ כמה שניות, מתנשפת בחוזקה. הייתי כל כך אבודה, לא יודעת מה קורה כאן בכלל. זה חלום? כי אם כן אני רוצה להתעורר עכשיו!
״אני רוצה להתעורר.. עכשיו..!״ מלמלתי חלושות ״להתעורר..״ הדמעות החלו לרדת מעצמן. ״בבקשה...״ תפסתי את מצחי והחלקתי לאט לאט על גבי הדלת, מנסה לאחוז במשהו לפני שאתעלף משיגעון. התחלתי להרגיש מוזר וזה כבר לא היה השיגעון שבזמן האחרון יש לי. זה משהו אחר, אני יודעת את זה. קמתי מהרצפה ליד הדלת והלכתי אל המיטה וניסיתי לשבת, אך הכאב הנפשי הזה, הוא עושה לי בחילה. ושוב, אני משתגעת ואבודה. זה מטורף מה שקורה כאן! זה לא מציאותי! התחלתי לבכות עוד יותר ויצאתי אל המרפסת מנסה לנשום אוויר. הרגשתי טיפה יותר טוב, אך עדיין השיגעון הזה מופיע שם. דלת חדרי, שהייתה בדיוק מול המרפסת, נפתחה בעוצמה ובתנופה חזקה מאוד, ושם עמד.. ניק. ווואוווו הוא חייב להפסיק. ״מי את בכלל ש.. מיה?״ הוא התחיל לומר בקשיחות ואז מבטו התחלף למבט מבולבל. ידי הייתה על מצחי ועיני בהו בו כזועקות לעזרה. הבעתי הייתה אטומה, אף אחד לא היה יכול לנחש על מה אני חושבת. הדבר היחיד שהיה אפשר לראות הוא שאני אבודה ככ.
הדבר האחרון שראיתי היה ניק, צועד אליי במהירות ואת הרצפה הקרה שפגעה בראשי תוך שניות. ואז.. הכל נהיה שחור.

ניק
18:00
חניתי ליד הבית, בין המרצדס הלבנה האהובה עלי ובין הרנו הזהובה הפחות אהובה עלי. עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה, מיה כבר סגרה את הדלת ורצה לבית. הילדה הזאת כל כך... אני לא מוצא את המילה. נאנחתי ויצאתי מהמכונית, מביא את המפתחות לגייב, אחד מהשומרים שלי, לא לפני שאני נועל את האוטו. תפחתי על שכמו כאות תודה והערכה. נכנסתי לבית ושמעתי טריקת דלת. ראיתי את ג׳ולי קופצת מטריקת הדלת, שכנראה הייתה של מיה, ומסתובבת אלי. ״מה עשית לה?״ שאלה בייאוש. התקרבתי אל האי והתיישבתי על הכסא, נאחזתי בראשי מייאוש ונאנחתי. ג׳ולי נאנחה ״ניק, אני מכירה אותך כבר 9 שנים. זה מספיק זמן כדי להבין מתי משהו מציק לך.״ אמרה והרימה את גבותיה. לא הגבתי. היא נאנחה ״טוב תראה, אני יודעת שאבא שלך אמר לך לעשות זאת, לחטוף ולהשאיר אותה אצלך עד שתשיגו מידע ותספר לה שקרים ובלה בלה בלה בלה... אבל תראה איך היא משתגעת, לפחות תרגיע אותה.״ אמרה בקול אימהי. הרמתי את גבותיי ולבסוף וויתרתי. ״טוב. יש לך מזל שאנחנו מכירים תקופה ארוכה״ אמרתי והיא חייכה. עליתי במדרגות לכיוון החדר של מיה. ג׳ולי בת 45 והיא כמו אם הבית. היא אחראית על הכל. אני וג׳ולי מכירים מאז שאני בן 15, מאז שהתחלתי עם התפקיד הזה... זה סיפור לזמן אחר.
הגעתי לחדר של מיה וכל העצבים עלו לי פתאום. התחלתי לחשוב על כל מה שג׳ולי אמרה ועל מיה. התפרצתי לחדרה ואמרתי בקשיחות ״מי את בכלל ש... מיה?״ שמתי לב למבט שעל פניה, ולידיה הקטנות שמנסות לאחוז במעקה המרפסת. היא התחילה לעצום את עיניה וליפול על הרצפה. רצתי אליה והרמתי אותה אל מיטתה. הנחתי אותה שם, וג׳ולי נכנסה לפתע. היא נכנסה עם מגש אוכל ועם ראשה עסוק במשהו שם. ״הנה האוכל של...״ התחילה לומר והרימה את ראשה, וכשראתה את מיה שוכבת במיטה ואני מסתכל עליה מודאג, נשימתה נעתקה והמגש נפל מידיה. ״אלוהים! מה קרה?״ אמרה ושמה את ידיה על פיה. היא התקרבה אל מיה ופיניתי לה את המקום. היא בדקה את ראשה ויצאה מהחדר. ״מה״ הייתי מופתע והסתכלתי על הדלת שממנה יצאה ג׳ולי ואז על מיה. ג׳ולי חזרה עם מגבת שממנה יצאו אדים ושמה אותה על ראשה של מיה. היא התקדמה אל עבר סוף המיטה ואני זזתי מפנה לה את המקום. היא הרימה את רגליה ולקח כריות ושמה מתחתיהן. לאחר מכן היא שוב יצאה וחזרה עם שתי כוסות מים. אחת היא שמה אחת על השידה ואחת שפכה עליה. מיה קמה בבת אחת מתנשפת. היא העבירה את ידה בשיערה ואחזה בו בחוזקה. ״תשתי מתוקה. אני אסדר כאן ואביא לך אוכל״ ג׳ולי אמרה ויצאה מהחדר ״תודה״ מיה לחשה. ״היי, את בסדר?״ שאלתי בדאגה
ניק ממתי לעזאזל את דואג למישהי?!
היא משגעת אותי.