התנתקנו והוא הסתכל עלי, הסתובב והחזיק בראשו. התחלתי לצחוק בשקט עם ראש מושפל. הוא הסתובב אליי וכשהרמתי את ראשי ראיתי שהוא הסתכל עליי במבט מבולבל.
״אתה לא רציני נכון?״ מבטו לא השתנה
״אתה לא יכול להמשיך לשחק בי ככה!״ מבטו השתנה למיואש והוא שפשף את פניו.
״אתה לא יכול לנשק אותי רגע אחד, וברגע אחר לשכוח שזה קרה! זה לא עובד ככה, ואני עוצרת אותך כאן, לפני שאפגע.״ חזרתי להישען על המעקה של המרפסת.
״מיה אני..״ התחיל לומר ונגע בידי אך קטעתי אותו
״אני פאקינג נפתחתי בפניך, סיפרתי לך את הרקע שלי! איך יכולתי להיות כל כך מטומטמת?״ מלמלתי לבסוף
״היי, היי, את לא מטומטמת מיה. אני שמח שסיפרת לי את זה. אם לא היית מספרת לי זה לא היה קורה.״ אמר ואחז בפני.
״מה לא היה קורה..?״ שאלתי חושדת. לא, לא. רגע... חוששת. חששתי הרבה יותר משחשדתי בו. הסתכלתי על פניו מנסה להבין מה הולך פה, והוא הסתובב לכיוון השני באנחה, שומט את ידיו מפני. מה הוא מסתיר ממני?
״אני לא מבינה! למה אתה משפיע עלי כל כך? עברו אולי שבועיים מאז שהכרתי אותך! למה?״ אמרתי. אני חייבת להפסיק להתפרק בפניו.
״בדיוק מזה אני משתגע, מיה. אני מכיר אותך לטווח כל כך קצר, ואני לא יכול לעמוד בפנייך.״ אמר ועצרתי אותו
״אז תשחרר אותי.״ פלטתי
״מה?״
תשחרר אותי. אל תחזיק אותי באחוזה הזאת שלך. זה לא עושה טוב לשנינו.״
״אני לא יכול.״
״למה?״
״אני לא יכול לספר לך.״
צחקתי צחוק מיואש.
״מה?!״ ״אתה לא יכול לספר לי למה לעזאזל אני כלואה שם?״
״כלואה?״ שאל לא מבין
״כן!״
״מיה אני לא כולא אותך שם! הסיבה היחידה שאת שם זה כי אין לך איפה להיות! וכי אנחנו פאקינג מנסים לאתר את אבא שלך!״ הוא אמר והסתובב, אוחז בשיערותיו ומסתכל אל עבר העיר הגדולה והמוארת. כל כך גדולה ויפה..
אבל איכשהו את עדיין באחוזה הזאת.
״אין לי איפה להיות?! אני יכולה להסתדר מצוין בלעדייך מר בראון! יש לי דירה שאני משלמת עלייה בכוחות עצמי ואני מסתדרת יופי.״ עניתי בביטחון
״תעשי לי טובה מיה. את באמת חושבת שיתנו לך להוריד את המחיר של דירה בצד הזה של העיר? הסיבה היחידה שנתנו לך להישאר שם היא כי הבניין הזה הוא שלי, ודאגתי שיהיה לך מקום לשהות בו, עד שנודע לי ש..״ הוא עצר את עצמו.
״ש..?!״ אמרתי זועמת, מחכה שישלים את המשפט. הייתי המומה מהסיטואציה, אך נתתי לו כמה שניות לסיים את המשפט לפני שאתפוצץ מעצבים.
״שאני צריך לאתר את אבא שלך.״ אמר וידעתי שהוא מסתיר משהו. החלטתי להתפוצץ עכשיו ולהשאיר את השאלה הזו לאחר כך.
״מה לעזאזל ניק?! מי אתה חושב שאתה?! ׳דאגת שיהיה לי מקום לשהות בו׳?!״
״בלעדיי היית ישנה ברחובות מיה! ומי יודע מה היית צריכה לעשות כדי להשיג כסף?! אני לא מוכן שזה יקרה! ואני יודע שהמסעדה שעבדת בה נסגרה, מה עוד היה לך?! כלום.״ אמר והמילים שלו נכנסו לי למוח וללב כל כך חזק. אני עד כדי כך מטומטמת? עיני התמלאו דמעות.
״מי זה לעזאזל ׳אנחנו׳?״ שאלתי ומבטו לא השתנה.
״׳אנחנו׳. ׳אנחנו מנסים לאתר את אבא שלך׳.״ הסברתי
״אני לא יכול להגיד לך יותר מזה מיה.״ טון קולו נרגע, כאילו לפני רגע לא היה עצבני.
״נחמד לדעת שעוד מישהו חושב שאני מפגרת.״ אמרתי בראש מושפל ודמעה בוגדנית זלגה לה. התקדמתי אל היציאה של המרפסת ונגבתי את הדמעה שירדה.
״מיה..״ מלמל. עצרתי בדלת הדי גדולה שממנה נכנסנו, והסתובבתי אליו.
״פשוט אל תגיד לו שהלכתי. אני אמצא מקום להישאר בו.״ אמרתי מתכוונת לאביו והתקדמתי אל השולחן. מזל שאי אפשר לראות שבכיתי. לקחתי את מעילי והתקדמתי אל היציאה מהאולם. לפתע זוג מבוגרים עצר אותי ושמעתי צעדים מאחוריי. ניק עצר שני סנטימטרים לידי ואמר בחיוך שהרגשתי על עורפי.
״מאי, בריאן. נחמד לראות אתכם.״ הזיוף של החיוך הזה גם היה מורגש. החלפתי מפניי את המבט המבולבל בחיוך מתוק במהירות.
״ניק! נחמד לראות אותך, לאחר המון זמן שלא התראינו. אני מניחה שזו זוגתך לפי מה שאביך סיפר לי?״ האישה שמסתבר ששמה מאי הביטה בי בחיוך.
״כן, זו מיה. מיה, אלו מאי ובריאן, החברים של ההורים שלי.״ ניק אמר והציג אותי בפניהם. הם לחצו את ידי ובירכנו אחד את השניה, ואחת את השניה ב׳היי נעים להכיר׳ וכאלה. אני עדיין לא מבינה למה לעזאזל הייתי חייבת לבוא לפה.
״אתם כבר הולכים? אדם עדיין לא הגיע.״ אמרה.
״כן אנחנו חייבים ללכת, מיה לא מרגישה טוב. אני אתקשר להגיד לו שלום.״ ניק תירץ.
״טוב חמודים. היה נעים להכיר אותך מיה.״ אמרו
״גם אתכם.״ בירכתי לשלום בחיוך והם הלכו. התקדמנו אל המכונית ונכנסנו. ניק נכנס אל כיסא הנהג ואני בכסא שלידו. הרגשתי את מבטו עליי.
״סע כבר.״ אמרתי בחוצפה שהצחיקה אותי.
״אני אתגעגע לחוצפה הזו שלך.״ אמר והתניע.
הוא באמת מתכוון לוותר עליי? אני יודעת שאמרתי שהוא משגע אותי אבל... אוף.
אני רק רוצה לישון.
ולשכוח..
נכנסתי בדלת הלבנה ושמעתי את ניק לפתע מדבר בטלפון.
״כן הלכנו כי מיה לא הרגישה טוב. אני יודע. בי.״
שיחה מייבשת...
התכוונתי לעלות כשלפתע משהו תפס את תשומת ליבי. זה היה אמילי ואדריאן, ישנים מכורבלים על הספה.
״אומייגאד.״ לחשתי. צילמתי את זה כדי שאני אוכל להציק לה עם זה אחר כך.
עליתי למעלה לא מעירה אותם, וארזתי את דבריי. ניק נכנס ודפק בדלת הפתוחה לרווחה.
״כן?״ עניתי. הוא התקרב אליי.
״תשארי בדירה שאת נשארת בה. בשבילי.״ אמר בפשטות שכזו.
״תן לי להבין משהו. אתה מבקש ממני להישאר בדירה שאני לא יכולה להרשות לעצמי?״ שאלתי בהרמת גבה והוא גיחך,
״את חושבת שאני נותן לך לשלם?״ אמר ולרגע חשבת יש אכפת לו ממני, ״אני צריך לדעת איפה את נמצאת.״ אמר מנפץ לי את האשליה, אך לא נתתי למשפט הזה להציק לי יותר מדי.
״טוב.״ אמרתי כאילו אלף מחשבות לא רצו בראשי.
״אני אקח מונית מחר הביתה. לילה טוב ניק.״ החלטתי כשהייתי עסוקה באריזה.
״א... לילה טוב.״ רצה להגיד משהו אך וויתר לבסוף.
אני בהחלט אתגעגע למה שלא קרה כאן בשבוע האחרון.
———————————
מה אומרים?
סופש נעים❤️
YOU ARE READING
Need you close to me
Romance״אתה סתם מגזים״ אמרתי מצחקקת והוא הרים את גבתו. הוא התקרב אליי וקירב אותי אליו מאגני, ״אה כן?״ לחש בקולו הבס כשאפו נוגע בשלי. ״כן״ לחשתי מהופנטת ממנו ~~~~~~~~~ ********הסיפור הראשון שלייי******** נ.ב הכתיבה משתפרת עם הסיפור אז סבלנות
