נסענו לגלידריה שהייתה כמה דקות מהאחוזה של ניק, אבל הרגישה כמה שניות עם הנסיעה שלו.
כל הנסיעה התקשרו אליו בנות, ואת כולן הוא סינן.
כאילו משהו מוגזם, איזה עשר בנות בחמש שניות שנסענו בהן.
הוא אמר לי להישאר במכונית, אז הוצאתי את הטלפון הדפוק שלי.
לא דפוק כי הוא מעפן, דפוק כי איכשהו הבנאדם הזה הצליח לחסום לי את אנשי הקשר מלהוסיף ולהוריד, ולא רק חסם לי את האנשי קשר אלא הכל.
איך הוא הצליח? אין לי מושג.
לפתע קלטתי המון צלמי פפראצי פשוט בקבוצה אחת גדולה. אהה זה למה הוא אמר לי להישאר באוטו... נכון?
״קחי״ אמר ונכנס למכונית עם גלידת השוקולד וניל שלי.
כל האנשים פשוט צעקו וצרחו והיו פלאשים בכל עבר, הם התקרבו אך לא מדי כי בכל זאת, זה ניקולאס בראון.
אתם ממש לא רוצים להתקרב אליו מדי.
הוא התניע את המכונית עם יד אחת ונסע עם ידו הימנית על ההגה בקלילות, כשידו השמאלית אוחזת בגלידת הפיסטוק שלו.
״פיסטוק? גאד אין לך טעם״ אמרתי ושמתי לב שאני אוחזת את הכסא עם ידי השמאלית בעוד שאני מנסה לא למות מהנסיעה שלו.
שיחררתי אותה וחזרתי לעבוד על הגלידה שלי, שלראשונה בחיי לא נזלה. הוא הסתכל עליי והניד בראשו, חולק על דעתי על הפיסטוק ופונה פניה חדה שמאלה.
״אני הולכת להישאר כאן עוד הרבה אה?״ שאלתי מביטה באחוזה שהתייצבה לפנינו, וניק נכנס בשער.
הוא הביט בי והחזיר את מבטו, ללא חיוך, ללא הנהון, אך ידעתי שזו תשובה חיובית.
נכנסתי אל האחוזה הענקית פי שתיים מהאחוזה הקודמת שלו, ועליתי למעלה, לחדר שכביכול שלי.
החלטתי לבדוק מה עם אמילי, אז התקשרתי אליה אך לא ענתה. התקשרתי לאדריאן אך גם הוא לא ענה.
״מוזר..״ מלמלתי.
החלטתי לתפוס תנומה קלה, אז כיביתי את האורות והלכתי לישון.
———————
התעוררתי למשמע צלצול טלפון.
״הלו?״ עניתי מבלי להסתכל על הצג.
״מיה... זאת אמילי... היא פשוט התעלפה.״ שמעתי את קולו של אדריאן וקמתי במהירות.
YOU ARE READING
Need you close to me
Romance״אתה סתם מגזים״ אמרתי מצחקקת והוא הרים את גבתו. הוא התקרב אליי וקירב אותי אליו מאגני, ״אה כן?״ לחש בקולו הבס כשאפו נוגע בשלי. ״כן״ לחשתי מהופנטת ממנו ~~~~~~~~~ ********הסיפור הראשון שלייי******** נ.ב הכתיבה משתפרת עם הסיפור אז סבלנות
