״את חוזרת איתי.״ אמרתי מושך אותה איתי.
״לא!״ היא אמרה ושילבה את ידיה.
עצרתי והרמתי גבה.
הסתובבתי לעברה והתקדמתי אליה בצעדים מאיימים ומהירים.
״לא שאלתי״ התקרבתי לפניה. אף אחד לא זז.
״קדימה, למכונית.״ אמרתי
״אממ... לא!״ אמרה כאילו זה מובן מאליו.
יש לה חוצפה אה?
״אני יכולה להסתדר בלעדיך.״ אמרה.
גיחכתי ״תאמיני לי שאת לא.״ אמרתי באיום ובמבט מפחיד ורציני.
מבטה הפך למלא באימה, כאילו נזכרה במשהו. ״מ..״ התחלתי לומר אך היא קטעה אותי בתקיפות ״אוקי. אני אבוא איתך. אני רק אפרד מאמילי.״ אמרה בעצבות, כאילו זיכרון נוראי רדף ורודף אותה.
מה הוא עשה לך מיה פיטרס?
מיה
״היי אמ״ נכנסתי אל החדר שלה
״אני יודעת שאני חייבת לך המון הסברים, אבל מה שאני יכולה להגיד לך עכשיו זה שאני לא אהיה בדירה אוקי?״ אמרתי
״מה?״ שאלה מבולבלת.
״אני יודעת שאת לא מבינה שום דבר כרגע, אבל... יודעת מה, את משתחררת היום נכון?״ שאלתי
״אה.. כן״ אמרה אבודה במחשבות
״אוקי. מחר אני אבוא לדירה ואני אסביר לך כל פרט ופרט. אני יודעת שאת חכמה אז כנראה שאת תעלי על די הרבה.״ אמרתי בחיוך.
היא צחקה ״אני חושבת שכבר הבנתי קצת.״ אמרה.
אין מצב ״לא נראלי אמ. ממה שקרה עכשיו?״ שאלתי לא מאמינה לה.
״סתמי! אני חושבת שהבנתי רק שניק לוקח אותך איתו או משהו כזה. נכון?״ אמרה
״כן כן, משהו כזה. את תדעי הכל מחר, מבטיחה לך״ אמרתי וחיבקתי אותה.
״אין לי ממש ברירה אם. אני אראה אותך מחר. מבטיחה.״
אמרתי ועשיתי איתה את סימן ההבטחה שלנו.
כן כן זה ילדותי תהיו בשקט.
לקחתי את התיק ויצאתי מחדרה.
יצאנו מבית החולים, ונכנסו לאאודי שלו לשם שינוי.
אוי מיה, מה ניק עושה לך?
——-
——-
נכנסנו בשער הגדול והשחור של הבית שלו, ו- וואו! לא שמתי לב לכך שהבית שלו נראה כמו פאקינג ארמון! זה ממש לא בית. טוב למה ציפית מיה? הבנאדם ישן על כסף.
נכנסנו למן חניה כזאת שהייתה מאחורי הבית, וראיתי שיש כמה מכוניות בהתחלה, טוב זה לגיטימי בשביל בן אדם עשיר, אבל אז כשהמשכנו ראיתי שהחניון ענקי ומפוצץ במכוניות.
החלק הכי הזוי, הוא שכמעט כל המכוניות שם היו בצבע שחור ואי אפשר היה לראות דרכם. היו כמה מכוניות בודדות שצבען היה אפור לבן או צבע אחר של עשירים מפונקים. רוב סוגי המכוניות היו של מרצדס ואאודי, אבל היו אחרים. אני חושבת שהיו לו מכל הסוגים.
״אני מניח שאהבת.״ ניק אמר לפתע ״אהה.. מה? כן..״ יצאתי מבהייתי והוא גיחך. החלטתי לשאול אותו שאלה שרציתי לשאול אותו זמן מה. כי בכל זאת אני הולכת לראות את האדם הזה יום ולילה עד מתי שייתחשק לו לזרוק אותי מהבית. הזוי אה? ״שמעת על המילה... צחוק?״ שאלתי אותו ״מה?״ לא הבין מה זאת השאלה ההזויה הזאת. ״לא כי לי זה נראה שכל מה שאתה יודע לעשות זה לגחך.״ שילבתי את ידי והחלקתי על הכיסא כך שהראש שלי איפה שאמור להיות הגב. (-אני תמיד עושה את זה ה.כ😂) ״ילדה קטנה..״ מילמל באנחה. ״סליחה?!״ שאלתי מופתעת בהגזמה. הוא לא עונה. ״אידיוט..״ מלמלתי. הוא עצר את האוטו בחריקת גלגלים עצומה, כמעט עפתי קדימה. ״מה עובר עלייך?!״ צעקתי. הוא התקרב אל פניי ואמר ״תקראי לי אידיוט עוד פעם אחת.״ אמר בקול עמוק וצרוד. ״קדימה אני רוצה לשמוע!״ אמר הפעם יותר בקול. ״אידיוט״ אמרתי בביטחון מלא ולפני שהבנתי מה קורה הוא ריסק את שפתיו על שלי.
———
הנה פרק בשביל מי שמתחיל היום את הלימודים, בטוחה שכולנו חיכינו לרגע הזה😍
אני אנסה לעמוד בקצב של העלת פרקים עם כל הלימודים, אבל מבטיחה שלסיפור הזה יהיה סוף!❤️
תצביעו ותגיבו אם אהבתם את הסיפור!❤️
YOU ARE READING
Need you close to me
Romansa״אתה סתם מגזים״ אמרתי מצחקקת והוא הרים את גבתו. הוא התקרב אליי וקירב אותי אליו מאגני, ״אה כן?״ לחש בקולו הבס כשאפו נוגע בשלי. ״כן״ לחשתי מהופנטת ממנו ~~~~~~~~~ ********הסיפור הראשון שלייי******** נ.ב הכתיבה משתפרת עם הסיפור אז סבלנות
