Need you close to me

Part 98

״ניק?״ קראתי בשאלה. הכל היה חשוך, לא הצלחתי לראות לאן אני הולכת.

״ניק!״ קראתי יותר חזק ובלחץ, הרגשתי את החרדה עולה בי, לא ידעתי מה לעשות.

״ניק..״ קראתי בבכי, רגע של קור הכה בי והרגשתי נוכחות מאחורי. הסתובבתי מקווה לראות את ניק, אני כל כך מפחדת.

דמות חשוכה וגדולה עמדה רחוק ממני, ״ניק!״ קראתי מעט שמחה אך מפוחדת והדמעות המשיכו לרדת, רצתי לעברו אך לפתע יד תפסה בכתפי, עוצרת בעדי מלהגיע אליו.

היה נדמה שאת הדמות דחפו והוא נפל מהצוק הגבוה, קול חבטה חזק נשמע וכל גופי נעצר. הלב שלי נפל ארצה, לא הצלחתי להוציא שום דבר מפי. היד שתפסה בכתפי סובבה אותי אליה,

״אמא״ מלמלתי בבכי, ״הכל יהיה בסדר אהובה שלי״ היא חיבקה אותי, ייבבתי בבכי, התנתקתי מגופה של אימי מביטה שוב לגופה שנמצאת שם למטה. ראיתי את פניו בבירור, פניו חסרות החיים, הפנים הריקניות המוכרות אך הזרות האלו, הפנים של ניק שלי. •

קמתי בבת אחת לקול צרחה של בכי, כולי מזיעה, לא מבינה שום דבר ממה שהולך כאן, אך לאחר שניה הבנתי שאוליביה צורחת בבכי.

קפצתי מהמיטה הולכת לחדרה של אוליביה, מרימה אותה מהעריסה ״ששש״ מלמלתי מנסה להרגיע אותה, החלום שחלמתי לא עזב את ראשי, ניסיתי להתרכז אך לא הצלחתי. הרגשתי את גופי רועד מעט אך לא הבנתי למה, הרגשתי לחוצה ומבולבלת.

נאנחתי נשענת על הקיר ומתיישבת לאט לאט כשאוליביה בידיי נרגעת,

״הכל בסדר מיס?״ קרלוס שאל נכנס לחדר מחזיק נשק בידו, הנהנתי, הטלפון שלי צלצל ושפשפתי את פניי כדי לחזור למציאות, ״קרלוס, תוכל להביא לי את הטלפון ואת כוס המים שעל השידה?״ ביקשתי והוא הנהן ברצינות, הולך וחוזר לאחר שניה עם מה שביקשתי.

״תודה״ מלמלתי ועניתי לניק, ״הלו״ קולי יצא חלש, ״פאק, למה לא ענית?״ הוא שאל לחוץ, ״איפה אתה?״ שאלתי מבולבלת,

״יצאתי לרגע להביא משהו״ עוד פעם הוא והסודות שלו, אני צריכה לדבר איתו על זה, ״תחזור הביתה פשוט״ אמרתי חסרת כוחות,

״מה יש אהובה שלי?״ הוא שאל, הכינוי הזה עשה לי לא טוב, ״אל תקרא לי ככה״ ביקשתי נאנחת, ״אני חוזר״ הוא אמר בקולו הקר וניתקתי. מה עובר עליי?

החזרתי את אוליביה לעריסה שלה ויצאתי מהחדר אומרת לעוזרת שתשמור עליה, נכנסתי לשירותים ופשטתי את בגדיי, מדליקה את המים ונכנסת למקלחת מורידה את הזיעה ואת התחושה המגעילה מגופי.