״מה את עושה פה?״ ניק שאל בבילבול
״לא עניינך״ אמרתי והתחלתי ללכת
הוא תפס את ידי וזרק אותי בעדינות על הקיר
״יש לך אומץ אה? את יודעת בכלל מי אני שאת משחקת אותה חזקה?״ אמר בקול עמוק
״א-אתה ניק בראון. זה הכל.״ הזדקפתי מתעלמת מהגימגום שיצא מפי.
״נכון מאוד. ואני ממליץ לך לזכור את זה. איך אמרת שקוראים לך?״ שאל והזדקפתי כפי שאמי למדה אותי.
״מיה פיטרס״ עניתי והוא בחן אותי והתחיל ללכת למקום שבו היה לפני כן. אידיוט.
נכנסתי הביתה והתחלתי לארוז את הדברים שלי.
ארזתי כמה בגדים- חולצות, מכנסיים, גרביים, תחתונים וחזיות שאהבתי, ארזתי את הקרמים שלי, את הזוגות נעליים ההרוסות שלי שהיו האהובות עליי ועוד כמה דברים נחוצים ודברים שרציתי.
תפסתי תיק גב ושמתי בו אוזניות, מטען נייד ומטען רגיל, בקבוק מים ששמרתי לי במקרר וכובע למקרה ש... סגרתי את התיק ולמרות שהשעה עכשיו... שש בבוקר?! מה כמה זמן הייתי שם? ואיך לא שמתי לב שיש אור בחוץ?!
טוב, למרות שהשעה שש בבוקר יצאתי לאמילי, כשעליי התיק צד של אדידס שאמילי קנתה לי שבו הבגדים והכסף שלי והתיק גב היחיד שהיה לי. לבשתי את הבגדים שהיו עליי מאז שיצאתי למסעדה. החלטתי שאני אלך לצפון העיר, להתחמק מאבא שלי, ואני עכשיו הולכת להיפרד מאמילי.
———
דפקתי על דלת ביתה של אמילי מספר פעמים וכשהיא נפתחה אמילי עמדה מולי חצי מתה וניסיתי לא להיפקע מצחוק.
שיערה עמד בכל עבר, שובל של ריר היה ליד פיה, פיה היה פתוח ועיניה היו חצי סגורות. היא נראתה כאילו ברחה מבית משוגעים.
הניסיון לא לצחוק נכשל ואחזתי בבטני והתכופפתי בעודי צוחקת. כל מי שהיה מסתכל עליי מהצד היה חושב שאני משוגעת.
התאפסתי על עצמי לאחר כמה שניות ואמרתי לה שאני צריכה לדבר איתה. הכנתי לה קפה ואחרי שהיא התעוררה התחלתי לספר לה שאני עוברת לצפון העיר, והיא התחילה לבכות.
״למה את חייבת ללכת?! תשארי איתי! אני צריכה אותך פה לידי את החברה הכי טובה שלי!״ היא יבבה.
היא לקחה את זה קשה.
אבל אני מבינה למה. אנחנו לא עזבנו אחת את השניה מגיל קטן ממש. ועכשיו אני פשוט עוזבת אותה. מה חשבתי?
YOU ARE READING
Need you close to me
Romance״אתה סתם מגזים״ אמרתי מצחקקת והוא הרים את גבתו. הוא התקרב אליי וקירב אותי אליו מאגני, ״אה כן?״ לחש בקולו הבס כשאפו נוגע בשלי. ״כן״ לחשתי מהופנטת ממנו ~~~~~~~~~ ********הסיפור הראשון שלייי******** נ.ב הכתיבה משתפרת עם הסיפור אז סבלנות
