Need you close to me

Part 19

מיה
״כן תודה״ אמרתי בשקט והוא הנהן ויצא מהחדר. ״וואו זה היה מוזר.״ אמרתי לעצמי בלחש וקמתי ממטתי אל השירותים. הסתכלתי במראה ונשמתי עמוק.

שמעתי את הדלת נפתחת ואישה בשנות ה40 עמדה שם עם מגש ועליו אוכל. היי זאת לא זאת שהביאה לי את הדברים? איך קוראים לה.... ג׳ולי? ג׳ולי! כן זה ג׳ולי. ״קחי מתוקה, תאכלי.״ אמרה והניחה את האוכל על השידה הקטנה והריקה שהייתה ליד המיטה. ״אמ... ג׳ולי..?״ שאלתי בחשש, מנסה לראות אם זהו שמה

״כן חומד?״ השיבה והסתכלה עליי ״היי... אני מיה״ אמרתי והושטתי את ידי ללחיצה. היא הושיטה את ידה וצחקה ״נעים מאוד מיה״ חייכתי והיא יצאה מהחדר. הלכתי אל המרפסת והתיישבתי על הספה הקטנה והלבנה שהייתה בצד. נשמתי את האוויר הנקי ובהיתי בשמיים. לפתע ראיתי ניק בזווית העין. הוא נעמד לצד הספה והסתכלתי עליו, בחנתי אותו וחזרתי להסתכל על האופק.

הוא הסתכל עליי לרגע ונכנס בחזרה. זה היה מוזר... אבל מה חדש?
לאחר חצי שעה בערך שישבתי שם בלי מחשבה, נכנסתי לבפנים והחלטתי לרדת למטה. נכנסתי אל המטבח, שהיה מול הסלון, וראיתי את ג׳ולי. ״היי״ אמרתי בחיוך ״מישהי מרגישה כבר יותר טוב!״ אמרה והסתובבה אלי ״אה..״ אמרתי ועשיתי תנועה של חצי חצי עם היד. הסתכלתי אל החצר וראיתי את ניק יושב שם עם סיגריה ביד ובטלפון.

״הוא משתגע מזה, את יודעת״ ג׳ולי אמרה לפתע. הסתובבתי אליה במהירות ובאי הבנה. היא הסתובבה אלי ואמרה

״הוא גם אבוד. הוא תמיד היה. מאז שהכרתי אותו.״ כיווצתי את גבותיי, מבינה חלקית.

״תראי, אני יודעת שאת לא מבינה מה קורה כאן. זה סיפור ארוך, אבל אני בטוחה שתביני את ההמשך.״ אמרה וחזרה לבשל. חזרתי להסתכל על ניק שלקח עוד שאכטה מהסיגריה.
מה עבר עליך ניקולאס בראון?

ניק
נכנסתי פנימה לאחר שנמאס לי מהסיגריה ונעמדתי ליד האי בלי מחשבה. החלטתי לצאת לבר למרות שהשעה רק שמונה ועוד מוקדם. לקחתי את המפתחות מהשולחן ואת המעיל השחור שלי מהמתלה ויצאתי אל האאודי השחורה שלי, ויצאתי אל הבר של אביו של אדריאן, למרות שיש לי המון משלי.

מיה
2:00
התעוררתי למשמע צעקות, או ליתר דיוק גניחות. נאנחתי והבנתי מה קורה פה ״לא משנה איפה אני נמצאת זה ירדוף אותי״ מלמלתי לעצמי מתכוונת לכך שתמיד הגברים שאגור איתם יביאו זונות הביתה. קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר עם עינים חצי עצומות ונתקעתי במשהו קשיח.
הקיר.

נאנחתי ושפשפתי את ראשי והמשכתי ללכת במסדרון, מנסה למצוא את המדרגות. ירדתי עד הקומה השנייה והחלקתי על המדרגות שליד המסדרון של הקומה השנייה. כמה מפתיע.

רק עכשיו שמתי לב שהגניחות הפסיקו באיזשהו שלב. נעמדתי והמשכתי לרדת למטה. ראיתי שם מישהו במטבח והתפללתי שזה לא יהיה ניק או הזונה שלו. המשכתי להתקדם אל המטבח וראיתי את כל המטבח ואת האנשים שהיו שם.

כן, זה לא היה ניק או הזונה שלו. הם היו ניק והזונה שלו. נאנחתי ושאלתי את עצמי אם זה שווה את זה. לא, זה לא שווה את זה. אני אשתה בבוקר.

״מי זאת?!״ מיס תוספות פתחה את הפה שלה וגרמה לי להסתובב אליה. הסתכלתי עליה ועל ניק שבחן אותי ורק עכשיו נזכרתי שאני לבושה בשורט בד אפור קצרצר ובחולצה לבנה ארוכה. אה ובשיער פזור שכנראה נראה נורא. פשוט נורא. גילגלתי את עיני ובאתי להסתובב בחזרה לדרכי אל החדר, אך מיס תוספות הזאת הזאת שוב דיברה

״את מגלגלת לי עינים? מי את? אני צריכה לשאול שוב?״ התחילה לדבר אלי כאילו אני הביצ׳ שלה. הסתכלתי עליה בהרמת גבה וכעל משוגעת, והיא שוב התחילה לדבר.
לאחר שלא עניתי לה ורק עמדתי שם משועשעת בליבי מהמופע, היא פנתה לניק

״היא חירשת?״ שאלה בלחש וחזרה להסתכל אליי. הייתי בטוחה שאני בגן חיות ״מאמי את מודעת לזה שאת מתלבשת כמו זונה? והצלקת הזאת שעל הרגל שלך מזה לא מחמיאה לך!״ אמרה והתחילה לצחוק. הסתכלתי עליה ומבחוץ הייתי אדישה, אך ניסיתי לא ליפול לזכרונות האלה שתקפו אותי, למרות שאני בטוחה שהם ראו את העיניים המבריקות מדמעות שאיימו לצאת.

הסתכלתי על ניק ״תשתיק את התוּכי שלך.״ אמרתי והסתובבתי אל השירותים. נכנסתי ונעלתי את הדלת. הסתכלתי על עצמי במראה וניסיתי כמה שיותר לא לחזור אל היום הזה. החזרתי את הדמעות לעיניים לפני שיצאו, ועליתי בחזרה לחדר.