Need you close to me

Part 103

שינוי קטנטן בתוכניות.

—————————————————————

חמישה חודשים לאחר החתונה-

״אוקיי בייב״ אמרתי לניק בטלפון ושילמתי למוכרת, ״אני הולכת לאסוף את אוליביה עוד שעתיים מהמעון, מתי אתה חוזר?״ שאלתי ויצאתי מהחנות,

״עוד כמה שעות״ אמר ״טוב״ עניתי וראיתי אישה רצה בסוף הקניון, לא הבנתי מה קרה באותו רגע,

״קנית את מה שרצית?״ ניק שאל וחבורת גברים נכנסה לקניון, והתחילו לירות. אישה מעט מבוגרת שרצה לידי תפסה בי ״רוצי!״ אמרה וגררה אותי איתה,

״מיה?!״ ניק צעק מצידו השני של הטלפון, התחלתי לרוץ איתה והירידות נשמעו בכל מקום,

״ניק״ לחשתי בבכי לחוצה, הוא התחיל לומר משהו אך השיחה התנתקה. המשכתי לרוץ, עד שכאב חד הורגש בכתפי, נפלתי על הרצפה, רואה את כל האנשים רצים עד שאיבדתי את הכרתי.

נ.מ ניק

״רוצי״ שמעתי מישהי בצד השני של הטלפון, ואז רעש מוכר נשמע באוזני, רעש שלא רציתי שיהיה ליד אישתי, רעש של יריות.

״מיה?״ צעקתי שואל, פאק, אני לא מאמין שאני לא לידה.

״ניק״ היא לחשה בוכה, שיט שיט שיט. ״יפה שלי אני מגיע״ אמרתי לוקח את המפתחות אבל השיחה התנתקה. רצתי מחוץ למשרד יורד במעלית, בבקשה שהיא בסדר.

נכנסתי למכונית שלי וטסתי לקניון שהיא הייתה בו, אני לא מאמין שזה קורה דווקא ביום שהיא שכנעה אותי לתת לה ללכת בלי שומרים.

עקפתי את כל המכוניות, חייגתי אליה ותוך כדי הדלקתי את הרדיו ברכב לשמוע אם יש משהו על מה שקורה בקניון שהיא בו,

״..בקניון מאל, לפני כעשר דקות הגיע אלינו דיווח שנשמעו יריות בקומה העליונה, אלפי סרטונים כרגע של ההתרחש רצים ברשת. לצערנו המחבלים כבר הספיקו לברוח, העיתונאים שלנו מדווחים על עשרות פצועים וסיכוי גדול מאוד להרוגים, מדובר בפיגוע שעדיין א-״ יצאתי מהרכב כשהגעתי לקניון, אנשים רצו ממקום למקום בצרחות, עשרות אמבולנסים היו מסביב ומכוניות של משטרה,

״סליחה אדוני אין לך רשות-״ שוטרת אמרה אבל עקפתי אותה, נכנס לשטח הקניון, שוטרים הגיעו לרדוף אחריי, השומרים שלי הגיעו והשוטרים ירדו ממני.

הפרמדיקים הוציאו אנשים וגופות על אלונקות, הסתכלתי על כולם מתפלל שלא אמצא את מיה ביניהם, ניסיתי לחייג אליה שוב אך זה הגיע ישר לתא הקולי.

לפתע משהו תפס את תשומת ליבי, רצתי אל עבר האישה שהייתה על האלונקה, והלב שלי נפל לרצפה. זאת האישה שלי.

״אדוני, יש לך קשר לאישה הזאת?״ הפרמדיק שאל אותי כשהם העלו אותה לאמבולנס, התקשיתי להוציא את המילים מפי,

״כ-כן זאת אשתי״ כחכחתי בגרוני. ״אתה יכול לעלות איתנו לאמבולנס״ אמר והנהנתי עולה. החזקתי בידה, הכתף שלה הייתה פצועה והראש שלה היה חבוש, מכונת הנשמה הייתה על פיה.

״ירו בכתף השמאלית שלה, ולפי החבטות בראשה נדמה שהרביצו לה מספר פעמים״ הוא הסביר לי וגופי התקשח, רציתי לשבור את האמבולנס הזה לשניים.

המעקה שהחזקתי בו נשבר והפרמדיק פער את עיניו, נאנחתי מביט באשתי ווהאמבולנס התחיל לנסוע.

ישבתי לידה מחזיק ביד שלה, היא התעוררה לפתע, ״ניק?״ לחשה והתקרבתי אליה במהירות, מלטף את פניה העדינות,

״כואב לי״ לחשה, ״אני יודע, אהבה שלי.״ אמרתי,

״אני מפחדת״ לחשה חנוקה, ״את תהיי בסדר, אני מבטיח״ אמרתי מנסה להרגיע אותה, דמעה ירדה מעיניה וניגבתי אותה בעזרת אגודלי.

״אל תעזוב אותי״ לחשה והנדתי בראשי, ״אני איתך״ אמרתי לוחץ על ידה.

-

ישבתי לידה, מחזיק בידה מחכה שהיא תתעורר. כבר עברו יומיים, והיא לא קמה. ״מר בראון, אני צריך לדבר איתך״ הרופא קרא לי מסמן לי לצאת איתו החוצה.

העברתי בה מבט אחרון, האישה שלי, שוכבת עם אלף מכונות מחוברות אליה. יצאתי מהחדר, מכין אותי לגרוע מכל שהרופא יכול לומר,

״אנחנו צריכים לדבר על האפשרות שהיא תתעורר,״ התחיל לומר ושילבתי את ידי, ״ומה יקרה אז״ המשיך ופתח את הקלסר שלו,

״כשהיא תתעורר, יש סיכוי גדול מאוד שהיא לא תזכור חלק גדול מחייה״ הוא הטיל את הפצצה, הרגשתי את ליבי מתנפץ לרסיסים.

האישה שלי לא תזכור אותי, ואת הילדה שלנו.

החיים שלי קרסו בבת אחת.

————————————————

פרק קצר, איי נואו. נותנת לזה לשקוע לכן בראש, תתכוננו להמשך.