סינדרלה

התחלה

קלובר מיי
מה הבעיה? אני הבעיה.

לא יכולתי לסתום את הפה ברגעים שהכי הייתי צריכה להשתיק אותו.

אפילו עכשיו, כשאני במקום מפוקפק סביב אנשים מפוקפקים, עם רצון מטופש להציל את התחת של אבא שלי, הטבעתי את התחת שלי עמוק בבוץ.

״מה אמרת?״ הבחור הגדול שנראה כמו הצרות שלי, הביט בי כאילו אני הולכת להיות החיסול הבא שלו.

מצמצתי בעיניי. ״סבאלה, אתה צריך מכשיר שמיעה או שהקליטה במוח שלך פשוט איטית מדי? אה, רגע, זה בא בדילאי אצלךך! ברצינות, אחי!״ טפחתי על חזהו המוצק.

עיניי חיפשו דרך בריחה תוך כדי שאני מדברת שטויות שיהרגו אותי.

תמיד אמרו לי שהפה שלי בסוף יוביל למוות שלי.

ואם מדברים ברצינות, אז לא אכפת לי למות, אבל לפחות שיקברו אותי כמו בן אדם הגון ולא יזרקו את הגופה שלי ביער או לתוך ים מלא כרישים.

צחוק עמוק נשמע מאחורי.

הצחוק המטריף הזה דיגדג את הגב שלי וירד הישר לבטן שלי. רציתי לשמוע אותו 24/7. שלא יפסיק לצחוק לעולם.

עיניו של הבחור הגדול הושפלו לנעליו והוא נראה ממוקד בהם.

״מה הסיפור?״ פלטתי בשקט והסתובבתי באיטיות. כמעט בלעתי את הלשון. פחדתי על הלשון שלי כשראיתי את הדבר היפה הזה.

הגובה של הגבר הזה הוא שני מטר לפחות. ברצינות, הוא מחוטב כמו מישהו שמבלה שעות נוספות בחדר כושר. יפה כמו דוגמן, ומשדר ביטחון וכוח שלא הרגשתי או ראיתי מימיי.

מי זה הבחור הזה?

״אמרו לך שאת מדברת מעל הגובה, סאסי?״ הוא שואל בחיוך סקסי ברגע שנרגע. יש לו מבטא נעים. מה זה סאסי?

״אני יחסית גבוהה,״ משכתי בכתפיי והמשכתי לבחון את העיניים המדהימות האלה. ירוקות מספיק כדי לגרום לי לפקפק אם הן שני יהלומים. הוא דפק יהלומים בעיניים שלו?

״יחסית גבוהה?״ הוא הביט לעבר כמה גברים שנראים כמו מפלצות. הרי אדם. ״בהתחשב אלינו?״

הייתי כולה מטר שבעים ושבע.

מה הסיפור?

הם היו מפלצות בגובה שלהם.

הייתי מהמרת על שני מטר, אבל לא אומר את זה בקול כי זה קזינו, ובאמת מהמרים פה.

מצחיק, אה?
כן גם אני חושבת...

״אתם לא אנושיים, חבר,״ הבטתי סביבי שוב.

הדלת.
הדלת פתוחה.

השומר שמקודם היה שם, כרגע עומד מאחורי ככה שאולי אספיק לברוח.