סינדרלה

19

קלובר מיי
אתמול הייתי נבוכה מכדי להגיד לו שזה הזמן שלי ללכת, אז הגיע הזמן שאתאפס על עצמי. הוא הבטיח.

אני דופקת על הדלת של המשרד שלו כי בחדר שלו הוא לא היה. ״תיכנס,״ הוא מצפה למישהו? עיניו מתכהות כשהוא בוחן אותי באיטיות.

״היי,״ אני מכחכחת בגרוני ולחיי מתלהטות במהירות. אני מרגישה את הפיטמות שלי מתקשחות תחת עיניו המהממות. ״אני צריכה ללכת, אתה זוכר?״ אני מזיזה את השיער קדימה כדי להסתיר את הפטמות שלי.

לא רעיון טוב היה ללבוש את השמלה הזאת. ידעתי. היא צמודה ואני גם בלי חזייה ולעזאזל, הוא בטוח ראה את הפטמות שלי עכשיו.

״לא.״ הוא נשען לאחור בכיסא. ״ללכת לאן?״

אני ממצמצת בעיניי. ״מזאת אומרת לאן? לבית שלי.״ אני ממהרת לומר. ״הבטחת לי שאם אצליח.. אז...״ אני מתחילה לגמגם. עיניו לא זזות משלי. ״עמדתי בהבטחה, אדוארד.״ אני מאגרפת את ידיי באיפוק. אני רותחת מכעס.

סבלתי כל כך מבלי לומר מילה במשך שבוע שלם!

״את לא שתקת למשך שבוע שלם. אני צריך להזכיר לך מה עשינו ברגע האחרון?״ גבתו מתרוממת.

״אני לא אמרתי מילה!״ אני מרימה את קולי.

הלסת שלו מתהדקת. ״גנחת, קלובר. תנמיכי את הטונים המחורבנים.״ הוא מסנן בין שיניו.

״אני הולכת הביתה. לא. אין מצב שאשאר פה איתך!״ אני עדיין מדברת בקול גבוה.

הוא נעמד על הרגליים שלו. ״את חושבת שצחקתי איתך כשאמרתי לך שאני אפסיק להיות נחמד ברגע שאחלים לגמרי?״ הצעדים שלו ממהרים אליי.

איפה הביטחון? אה.
אז בקשר לזה.....

״אנ-אני רוצה ללכת,״ קולי רועד.

״מה לא מובן, קלובר? את נשארת פה.״

״לא. אין מצב.״ אני נושפת בחדות. ״תקשיב, יש לי חיים. אני צריכה להכיר מישהו ו-״

״את לא צריכה להכיר אף אחד.״ הנימה שלו מאיימת.

אני מגלגלת את עיניי. ״ברור שכן, אני בחורה ויש לי צרכים כמו שלך יש.״ אני לא מתכוונת לדבר על חיי המין שלי, אבל שנייה אחרי אני נדבקת לקיר בזכות הזרועות החזקות של אדוארד.

עיניי כמעט יוצאות מהחורים שלהן. ״אמרתי לך שאת נשארת איתי,״ הוא נושף בכעס. ״תפסיקי לנסות לעצבן אותי.״ האגודל שלו מחליק על השפה התחתונה שלי באיטיות. אני לא רוצה שהוא יצטער על זה אחר כך, אבל הוא זה שמתחיל הפעם אז אני סותמת.

איברו קשיח שוב ומתגרה בי.

״אדוארד,״ אני מתחננת.

אני בטח ארגיש טיפשה אחר כך, אבל למי אכפת מאחר כך כשעכשיו לוהט בטירוף?