סינדרלה

21

חלק 1
קלובר מיי
אדוארד עבד כל היום ואת השבועיים הבאים העברנו סקס ואפילו ראינו סינדרלה. הוא אמר שאני יותר יפה ומגניבה ממנה אז אני מרגישה פתאום כאילו אני מלכת העולם, אז האובר ביטחון שלי מטורף.

אדוארד נכנס לחדר ונראה עצבני. אני פותחת את ידיי לחיבוק ומחייכת והוא נוהם ומזיז את ראשו אל עבר המחשב נייד שלו ומתקדם אליו.

״אאוץ?״ אני קופצת מהמיטה וממהרת אליו. ״התעלמת ממני.״

״אני עסוק, קלובר.״ קולו חד.

״אתה עצבני.״ אני קובעת.

״הבחנה מעולה. תעזבי אותי בשקט.״ זה מפתיע אותי. זה.. טוב. הדחייה הזאת די כואבת.

״אתה מגעיל, אתה יודע?״ אני זזה על רגליי בעצבים. ״בסך הכול ניסיתי להיות נחמדה.״

״אז אל תנסי.״ הוא מדליק את המחשב ואפילו לא מביט לכיווני, זה עוד יותר מעליב ופוגע. ״כבר היינו בסיפור הזה.״

אני בולעת את העלבון. אני לא זזה ומביטה בו בציפייה שיחזור במילותיו ויפסיק להיות כזה מגעיל רק כי הוא כועס. ספויילר- הוא לא עושה את זה. ״אדוארד,״ אני נהיית אדומה מרוב מבוכה. ״אתה לא יכול להתנהג אליי ככה רק בגלל שאתה עצבני,״

״אני צריך שקט, קלובר.״

״בסדר.״ אני נכנעת, הוא הוריד לי את כל המצב רוח.

אני נכנסת בחזרה למיטה ומכסה את עצמי עד מעל הראש. אני מעבירה ככה את הדקות ואני שומעת את המקשים של המקלדת כשאדוארד מקליד במהירות, אבל אני משחררת נשימה קטנה בתבוסה. הוא עוצר. ״סינדרלה?״

חזרנו לסינדרלה?

אני לא עונה לו. ״למה את עצובה?״

״אתה מגעיל אליי,״ אני מזיזה קצת את השמיכה ומביטה בו. הוא יפהפה.

״לא עשיתי כלום. אני עמוס בבלגן ואת מתנהגת כאילו כל דבר זה משחק בעינייך.״

״אני רק רציתי להביא לך חיבוק.״ אני אומרת בכעס. ״מה הבעיה שלך?אני לא מבינה אותך.״ הוא ממש מעצבן אותי.

״אני לא אשב איתך במיטה ואתן לך לחבק אותי, אני לא החבר המזויין שלך,״ נימת קולו מלאת סרקזם כשהוא מזכיר מה הוא לא בשבילי. אני מרגישה את ליבי מתכווץ בכאב. ״את כאן כי אני מחליט שתהיי כאן.״ הוא מזכיר לי.

אני כאן כי הוא מחליט שאהיה? מה נראה לו שאני?

״אני הייתי אמורה ללכת, זוכר?״ אני כועסת.

מזל שלא סיפרתי לאידיוט הזה כלום. אני דוחפת מעליי את השמיכה.

הדלת נפתחת בפראות. ״בוס, הם נכנסו אל הקזינו.״

הייתם צריכים לראות איך הוא קם מהכיסא. ״תשים עין על קלובר. אני אסתדר איתם יש לי את קנייסנקי.״ ואז הדלת נטרקת אחריו.

הלב שלי נחצה לשתיים.

אפילו לא סיימנו את השיחה!

״לאן הוא הלך? מי הגיע לקזינו?״

״אני..״ ג'קסון מגרד בעורפו. ״את לא תאהבי לשמוע את זה, קלובר. עדיף שלא אגיד מילה.״

עכשיו אני דורשת לדעת! ״אל תזיינו לי בשכל, בסדר? אני לא ילדה קטנה.״ אני מכווצת את ידיי לאגרופים ונעמדת על רגליי כאילו אני מוכנה להילחם.

ג'קסון מביט בי במבט מצטער. ״האחים לוגן.״

אני רוצה להיות חירשת כדי שלא אשמע את הכינוי המטופש של שלושת האחים הארורים.
אני רוצה להיות אילמת כדי שאוכל לשים סטופ לפה שלי.

למה הייתי חייבת לדעת?

אני מרגישה שהנשימה אוזלת. החדר נעשה קטן. אני נלחמת באפלה למרות שהיא משכנעת בצורה בת זונה.

קול מהדהד בראשי. ״שיט. קלובר?״ צעדים. אני רואה את ג'קסון ואז אני רואה נקודות שחורות.

הלוואי ולא הייתי מנסה להציל את אבא שלי באותו היום. אף אחד לא היה אמור לגעת לי בבתולים שלי, ובטח שלא שלושת האחים שחשבו שאני צעצוע מין עבורם.

בני זונות.

אני שונאת אותם.

עיניי צורבות. אני לא בכיתי על זה בחיים. אני רק.. מפחדת. אני מפחדת בטירוף. ״למה הוא צריך אותם?״ ואז הכול נעשה חלש. אני שומעת את ג'קסון קורא לי אבל אני עייפה בטירוף.