סינדרלה

11

חלק 2
קלובר מיי
שתיתי יותר מדי ולא הפסקתי לפקפק בעשירים האלה. היפהפה-אכזרי שלי היה עסוק בלדבר עם בנות אחרות שהן לא אני וזה עיצבן אותי רצח.

זאת הייתה הזדמנות מושלמת לברוח.

בהיתי בדלת. חשבתי לאן אלך, אבל הבנתי שאם אברח לבית הוא ימצא אותי. אבא שלי מוחזק אצלו, אז לא משנה מה אעשה תמיד אקלע למבוי סתום.

הכוח אצלו.

אני שותה עוד קצת. היפהפה-אכזרי שלי מתקרב. ״אולי תפסיקי לשתות?״ הוא קרוב מדי.

״אולי לא?״ אני בוהה בכעס בבחורה שמסתכלת עליו כאילו הוא ערום. אני ממשיכה לחשוב על האירוע המטופש. ״תגיד,״ אני מרימה את ראשי אליו. עיניו כהות ונראה לי שהוא כועס. ״האירוע הזה נועד בשביל באמת לעזור לאנשים חסרי בית או בשביל להשוויץ בכסף?״

הוא נושם עמוק ומביט אל עבר גופי. ״לא קר לך?״ הוא מעביר נושא.

״עשירים הם כאלה נוראיים. אם הייתי עשירה הייתי עוזרת לכולם.״ אני ממהרת לומר.

״משום מה אני מאמין לך.״ הוא מאמין לי? זה מחמם את ליבי ואני רצינית.

אני מרגישה שוב פתטית.

״למה?״

״את תחלקי את הכסף לכולם עד שהוא יגמר לך.״ הוא אומר בשקט. ״עד שתשארי בלי דולר מחורבן, ואז תמצאי את עצמך ברחוב.״ עיניו מתכהות אפילו יותר. ״אני צודק, סינדרלה?״ אי אפשר להתעלם מהכעס והזלזול בקולו.

אני מסמיקה בכעס. ״לא.״

הוא צודק, זה כנראה מה שהייתי עושה.

״את משקרת לעצמך או לי?״ הוא עוקץ. ״את פשוט טיפשה כל כך,״ אצבעותיו מחליקות על גבי ונעצרות על אזור מעל ישבני. אני מרגישה צורך לחזור לבית, להינעל בחדר ולשכוח מכל הרגשות הטובים איתו.

״תעיף את היד שלך.״ אני משהקת. אולי באמת שתיתי יותר מדי.  ״אתה משחק יותר מדי את הקטע של מסתורי וסקס אפיל וזה מביא לי עצבים.״ אני אומרת דברים מבלי לחשוב. ״אם הייתי יודעת, לא הייתי מתקרבת לקזינו המטופש שלך. אני שונאת אנשים כמוך.״

עכשיו הוא כועס. בוודאות.

״ואתה יודע מה? כולכם אותו הדבר. אולי היית מאופק יותר ואולי זה כי אתה לא בעניין שלי?״ אני מגלגלת עיניים בכעס מהרצון לבכות שוב. ״בגלל זה לא הפעלת כוח? בגלל זה לא נגעת בי?״

״קלובר.״ הוא מזהיר.

״אתה בדיוק כמוהם.״ אני מנסה לתזכר לעצמי.

״כמו מי?״ הקול שלו מאיים.

״אני רוצה לעוף מכאן. אני שונאת אנשים עשירים.״ אני מביטה מסביבי ולחיי מתלהטות. אני לא שונאת, אני רק מקנאה. יש להם משהו שלי בחיים לא היה. יש להם כסף.

מי שאמר שכסף לא קונה אושר, אז הוא טעה. האושר של המשפחה שלי נבנה על כסף. אם היינו עשירים אמא שלי לא הייתה משתגעת מהמצב הכלכלי. אבא שלי לא היה נופל להימורים.

הכול בגלל כסף.
חתיכות נייר שמצילות את החיים.

״על מה את מדברת, קלובר?״ טון קולו נעשה נמוך.

״אפשר ללכת מפה?״ אני מזיזה את היד שלו שאוחזת בגבי. ״אני לא יכולה להנות במקום כזה. למה לקחת אותי בכלל?״ אני מתעצבנת.

אני יוצאת מהאולם והוא מצטרף דקה אחרי. הוא לא אומר מילה בדרך לבית שלו ואני חושבת שזאת הפעם הראשונה שאני רואה את הדרך לביתו מבלי להתעלף.

לרגע חשבתי שהבית שלו זה סוד, כמו השם שלו.

אנחנו נכנסים לבית בשתיקה. ״אני לא משחק את עצמי מסתורי וסקס אפיל,״ נימת קולו מלאת סרקזם.

״תזכיר לי מה השם שלך? אפילו את זה אתה לא מספר לי.״ אני מצביעה עליו באשמה. ״השם שלך הוא לא סוד. אתה לא-״

״אדוארד.״ הוא קוטע אותי במבט מעוצבן. ״את סתם מחפשת לריב איתי? כי אני מכניס אותך לכיס הקטן. אני יכול בשנייה לגרום לך ליפול על הברכיים כמו בפעם הקודמת.״ זה אכזרי להזכיר את היום ההוא.

אדוארד.

אדוארד בלאק.
אי אפשר להגיד שהשם הזה לא מטורף.

הוא מושלם בדיוק עבורו.

״אל תדאג, כשאפול על הברכיים אני לא אתן לך להתקרב אליי.״

״יבבת כמו איזה כלב כשחיבקתי אותך, קלובר.״ הוא נוהם וסוגר את המרחק בצעד אחד ומאיים.

בן זונה.

״את רוצה לנסות שוב? כי ברגע שאגע בך את לא תרצי שאוריד ממך את הידיים.״ הוא אומר בקול נמוך.

״אם כבר -״ אני מגחכת בזעם. ״אני ארצה לחתוך לך את הידיים כדי שלא תגע בי בחיים שלך!״ אני מרימה את קולי.

צעדים מהירים מתקרבים. ״חזרתם.״ זה ג׳קס. ״למה אתם צועקים? קרה משהו, בוס?״ הוא נראה מפוחד.

״עוף מכאן.״ אדוארד לא מזיז את עיניו ממני.

״השם הדפוק שלו זה אדוארד. ידעת?״ אני אומרת בנימה מזלזלת.

״אלוהים,״ גקס שולח לי מבט מפוחד לפני שסוגר אחריו את דלת הבית.

״יש לך שם דפוק. אתה דפוק.״ אני מצביעה עליו. ״אני לא אתן לך לגעת בי,״ אני עושה צעד לאחור. ״בחיים!״

ואז האחיזה שלו מגיעה אל עורפי, אצבעותיו מתחפרות בשיערי בחוזקה והוא מושך אותי קרוב אליו. אני רוצה לדחוף אותו. ״תפתחי את הפה שלך,״ אני מהדקת את שפתיי בכוח בכוונה. ״עכשיו!״ הוא מושך את שיערי לאחור וראשי מתרומם בחדות למעלה, אליו.

עוד קצת הוא מכאיב לי ואני משחררת אנחה שקטה, הוא מנצל את זה ומצמיד את שפתיו אליי.

שיט.

השפתיים שלו רכות, ואני נמסה.. ואני לא מצליחה לחשוב בהיגיון. זה בגלל מה ששתיתי?

•••••

אוהבת אותכן!