סינדרלה

31

קלובר מיי
סיפרתי לו על הילדות שלי, על הצלקות שלי ועל הדברים שהסתרתי ושמרתי במשך שנים. אני מרגישה כמו בן אדם חדש לגמרי.

ניסיתי לרמוז לו ולשאול אותו על הילדות שלו אבל הוא לא אמר מילה.

לא רציתי לשחרר מהנושא. לא האמנתי בזה שאם בן אדם רוצה הוא יכול לספר לי. לא. רציתי שהוא יספר לי עכשיו, וזה לא דחיית סיפוקים או חרא כזה ואחר. רציתי להכיר את השדים שלו.

הוא הרי הכיר את שלי. נכון? נכון שהוא הכיר את שלי?

אני מוצאת את אדוארד ישן על הספה כשהנייד על הרצפה. אני מרימה את הנייד ומניחה על השולחן הקטן. החזה שלו עולה ויורד בנשימות רגועות.

הוא נראה כל כך שליו. יפהפה. עוצר נשימה.

שיערו מבולגן וחלק נופל על המצח שלו. הפטמות שלו זקורות וזה כי קפוא פה. אני בוחנת עוד קצת את גופו. יפהפה. מעוצב. שמונה קוביות. אני ממש רוצה לגעת אבל כנראה שזה יעיר אותו, אז אני לא עושה את זה.

אני מעדיפה את הקוביות שלו על פני קוביות שוקולד. שלו יפות יותר. זה בעיה? אני מרגישה שאני מתאהבת בו. זאת הבעיה..

ואז בוחנת את החבילה שלו, די מופתעת כל פעם מחדש. הגודל עצום בטירוף. זה הגיוני שיהיה גודל כזה לאיבר מין גברי? הוא כאילו לא מעמיד רף מטורף לשאר? זה לא פייר לפי דעתי, כי אם הייתי גבר הייתי שונאת אותו רצח. מקנאה.

ואז איברו מתקשח ומתרומם באיטיות בתחתוני הבוקסר השחורים. עיניי נפערות מההלם.

מה קורה פה? זה קסם?

אני פוגשת בעיניו. הוא ער. ״אל תסתכלי עליו ככה אם את לא רוצה למשוך את תשומת ליבו,״ הוא מצביע לאזור איברו.

אני מסמיקה. ״אתה..ער.״ אני אומרת באיטיות.

״כן. אני ער.״ הוא אומר כמוני באיטיות, כאילו מחקה אותי.

״חיפשתי אותך,״ אני מנערת את ראשי כדי להתנער מהמחשבות המלוכלכות שלי. אני צריכה לשטוף את הפה עם אקונומיקה כי מה שעומד לי על הלשון זה באמת נוראי. אני רוצה להגיד דברים מאוד לא יפים.

״כן?״ הוא בוחן אותי באיטיות. ״למה?״

אני מסמיקה אפילו יותר. זה לא מתאים לי אבל הוא תפס אותי על חם בוהה לו באיבר מין, אז אל תסתכלו עליי ככה. בסדר? אני נבוכה רצח.

״רציתי לשאול אותך כמה שאלות,״ אני מתוודה.

״את יכולה לשאול את זה כשאת יושבת עליי?״ השפה שלו מתעקלת.

אני לא באמת קולטת את המשמעות של המילים, אז אני מתיישבת עליו. ״כן, א-״ אני נבהלת כשאני קולטת. אני מתכוונת לקום אבל הוא מתיישר ונאחז בי. הוא לא מאפשר לי לקום.