סינדרלה

13

חלק 1
קלובר מיי
אני מרגישה את הכעס של אדוארד בכל שנייה שאני מביטה בו בשבועיים הדפוקים האלה. המבט שהוא מכניס לי כשאני מדברת עם ג׳קס הכי מצמרר אותי.

״אני לא אמור להגיד לך את זה, קלובר. אל תשתגעי, בסדר?״ הוא מכחכח בגרונו.

״מה קרה?״ אני מושכת בשמלה הקצרה שלי.

״זה בקשר לאבא שלך. אז זהו, שאני מרגיש ממש חרא להסתיר את זה ממך ו-״

״תדבר כבר.״ אני נלחצת.

״הוא היה בגמילה. הבוס לחץ עליו, הוא אמר שזה או גמילה או כדור במצח ואבא שלך הקיא כמה פעמים ועכשיו הוא יותר טוב-״ אני שוב מפסיקה להקשיב לו.

אדוארד הכניס את אבא שלי לגמילה? באמת?

אני מרגישה את הצורך לתת משהו מעצמי ופתאום מרגישה חרטה על כך שסירבתי לו לגעת בי. אין לי מה לתת לאדוארד חוץ מהגוף שלי.

הנייד של ג'קסון מצלצל. ״שיט. אני כבר בא.״ הוא נעלם במדרגות. אני בוהה במדרגות והדלת של הבית נטרקת. התזמון ממש מטורף אם זה אדוארד, אבל מי זה יכול להיות אם לא הוא?

הוא ספוג דם במכופתרת הלבנה שלו ואני מפסיקה לנשום. ״אתה נפצעת?״

״איפה ג'קסון?״ הוא מתעלם ממה ששאלתי. דם מטפטף מכתפו החשופה.

״אני בא!״ ג'קסון קורא מהקומה העליונה ומגיע בריצה במדרגות עם ערכה לבנה גדולה. ״בוס, אני אטפל בזה. יקח זמן לרופא.״ ג'קסון נראה מפוחד.

הלב שלי מאיץ עם כל צעד של אדוארד. הוא שוכב על הספה, ואני לא מזיזה את עיניי ממנו. ג'קסון מטפל בכתף שלו ואפילו גוזר את החולצה שלו. ״אמרתי לך לא לצאת בלי שמירה, זה מסוכן, בוס. יכולת למות.״ הוא נושם בחדות.

״כן,״ אני ממהרת להצדיק את ג'קסון.

עיניו של אדוארד משתהות עליי, הוא מכווץ את גבותיו. ״תהיי בשקט.״ הוא יורה לעברי בנימה כעוסה.

אני כמעט אומרת לו ללכת להזדיין, אבל הוא פצוע, אז אני באמת בשקט עד שגקסון מסיים לטפל בפצע של אדוארד. ״בלי מאמצים, בוס. תנוח עד שהרופא יבוא. יקח לו זמן.״ ג'קסון ממלמל במבט מהוסס.

אני הולכת אחרי אדוארד לחדרו. ״אתה צריך עזרה?״ אני נכנסת אחריו לחדרו.

״לא ממך. עופי.״ טון קולו קר. מניאק. אני מזכירה לעצמי מה הוא עשה בשביל אבא שלי ובולעת את העלבון.

הוא גונח כשהוא מתכופף ואני ממהרת אליו. ״בזהירות.״ קולי נעשה חלש. כאב מתכווץ בבטן שלי, ואני מכירה את הלחץ והכאב הזה. זה מוכר מדי. דאגה.

למה אני דואגת לו?

הוא סובל, זה ברור.
אני לא צריכה מבט מכווץ בפניו כדי לדעת שכואב לו.
חייב להיות לו כואב.