סינדרלה

44

קלובר מיי
השמיכה נמשכת מעליי. אני נאנחת. ״קר,״

״את צריכה לאכול.״ הוא כועס? אין לו זכות לכעוס!

אני מתהפכת עם הגב אליו. ״עוף מכאן.״

״אז את מעדיפה שאמשוך אותך?״ משהו בתוכי אומר לי שהוא מסוגל. ברור שהוא מסוגל. זה אדוארד, עקשן כמו קרציה.

אני קמה מהמיטה בנהמה. אני שוטפת את פניי ומצחצחת את שיניי. אדוארד ממתין לי בחדר. ״תודה, אבל אני לא צריכה ליווי.״ אני מושכת סוודר מהארון ושמה עליי בזריזות. קר עד שהצמרמורת הנוספת באה.

״את מתנהגת כאילו את צריכה. קדימה. אני סופר עד חמש ואם את לא באה אני-״

״אני באה.״ אני קוטעת אותו.

אני לא מתנגדת לאכול פנקייקים, אבל אני מתנגדת למבט של אדוארד. הוא לא מוריד ממני את העיניים.

״אולי תפסיק להסתכל עליי?״

״אולי לא?״ הוא מחזיר בנימה אדישה, זורק מבט מהיר לשעון שלו.

אני מפסיקה לאכול. ״או שתפסיק להסתכל עליי או שאני מפסיקה לאכול.״ אני מציבה תנאים. זה המשחק שלי. הוא נהיה אובססיבי למה נכנס לקיבה שלי, אז אני יודעת איך לשחק.

״את רוצה לריב איתי עכשיו? אני לא במצב רוח מתאים.״

״בעיות בגן עדן?״ אני ממלמלת בקרירות, אוכלת עוד מהפנקייק עם השוקולד. טעים.

״כן.״ התשובה שלו מפתיעה אותי.

אני נושכת את שפתיי בסקרנות שהייתי מתה להרוג. איזה בעיות יש לו? בעבודה?

״מה בילגן לך את היום?״ אני מלקקת את השוקולד משפתיי.

הוא גונח. ״זה לא ברור?״

״קיבלת מחזור?״ אני מקניטה.

״קיבלתי אותך.״ הוא מחייך חיוך מריר.

אאוץ. ״דושבג,״ אני ממלמלת בכעס.

״אני אמשיך לפגוע בך עד שתודי שאת אוהבת אותי, קלובר.״

״למה?״ אני מתעצבנת עוד יותר.

הוא מעביר את ידו בשיערו בעצבנות. ״יש אנשים שעד שלא תפגע בהם, הם לא יתעוררו על עצמם. מבינה? את אחד מהם.״

״אני ערה לגמרי.״ אני מחייכת חיוך מריר.

״את אוהבת אותי?״ החיוך שלי דועך לשאלתו.

ברור שאני אוהבת אותו.

מה הקטע שלו? אולי כדאי שאודה בפניו?

״בשביל מה אתה עושה את כל זה?״ אני רוטנת.

״בשבילך. את אוהבת אותי, קלובר?״ עיניו לא מתנתקות מעיניי.

״אתה כבר לא קורא לי סינדרלה.״

״סינדרלה זאת דמות שיצרת במוח שלך. אני מעדיף את קלובר האמיתית.״ זה באמת הדבר הכי נוגע ומעצבן שאמרו לי.