סינדרלה

34

קלובר מיי
אני מנסה לא לבעוט בביצים של לוקאס החמור. הוא קורא לי עובדת זמנית, מה נראה לו?

אני כבר מדמיינת רגעים מטורפים במוח שלי ובכולם הוא מת. בזכותי. לא בגללי, אלא בזכותי. כל המלצריות פה שונאות אותו.

״עובדת זמנית,״ בחורה בלונדינית ניגשת אליי. גם היא? כלבה. ״שולחן שלוש מתעקש שאת תהיי המלצרית שלו.״ אני רואה בחור שלא פגשתי מעולם.

״בסדר.״

אני לוקחת את הפנקס ודוחפת לכיס של הסינר. אני ממהרת לשולחן מספר שלוש. ״היי,״ אני שולחת אליו חיוך מתוק.

הוא נראה צעיר יחסית לכולם פה. ״היי,״ הוא מחייך חיוך מתוק ויפה. ״אשמח לזה,״ הוא מצביע על עסקה כפולה. ״ולזה,״ הוא מצביע על עוד משהו.

אני רושמת על הפתק שולחן 3- עסקה כפולה. ״מה עוד?״ אני ממלמלת. הוא מצביע עליי. אני פולטת צחוק קצר. ״מחמיא, אבל אני לא חלק.״

״את נראית טעימה יותר מהקינוחים פה.״ הוא קורץ לי.

חיוכי מתרחב. ״עוד משהו?״ אני מנסה לא לתת למילים להשפיע עליי.

״מספר פלאפון? שם?״

״עובדת זמנית.״ אני אומרת, מחייכת חיוך קטן. הוא מביט בי בבלבול. ״ההזמנה כבר תגיע,״ אני מדברת על ההזמנה ואז נעלמת.

נופפתי אותו בקלאסיות.

״יפה שאת מתרגלת לשם, עובדת זמנית. עכשיו עופי לסדר את שולחן ארבע ותשע.״ לוקאס הזה... אם הוא לא יחטוף ממני מכות.. אז ממי?

פעמון הדלת מצלצל. אדוארד עומד שם. הוא חזר.

עיניו עוקבות אחרי כמה אנשים ואז נעצרות עליי. אני מסיטה את עיניי ממנו והולכת לנקות את שולחן תשע. אני מעמיסה על המגש את הכוסות. אדוארד מתיישב בכיסא של השולחן שאני מנקה.

״השולחן לא נקי, אדוני. תוכל להמתין?״ אני מחייכת אליו בנימוס מאולץ.

״אולי כדאי שאעזור לך עם המגש?״ הוא מתקרב אליי. הריח שלו מערפל את מחשבותיי. ״הבחור שם מסתכל עלייך. אני לא אוהב את זה.״

״נתתי לו את המספר שלי, ואת השם שלי,״ אני אומרת כדי להכעיס אותו.

הוא נושם עמוק. ״כן?״ אני מהנהנת לחיוב, הוא מניח את ידיו על המותן שלי ואז נושק לעורפי. ״אני לא אוהב שאת מתגרה בי, סינדרלה.״ הוא מתרחק ואז אני כמעט שוכחת איך לנשום. הוא מתיישב מול הבחור.

הם מנהלים שיחה. הם צוחקים.

על מה הם צוחקים?
מה כל כך מצחיק?
הם צוחקים עליי?
אולי כדאי שאכה את שניהם עד שירד להם החיוך?

״עובדת זמנית זה שם נהדר.״ אדוארד אומר כשאני מניחה את השתייה של הבחור הצעיר מולו.

״כן, הבן זוג שלך פה אמר לי שיש לך חוש הומור מוזר.״ הבחור מושך בכתפיו בחיוך המתוק והרגיל.