סינדרלה

15

קלובר מיי
ג'קסון מספר לי על אשתו, על הצעת נישואין. ״די!״ אני רוקעת ברגליי. ״כמעט איבדת אותה? זה כזה חסר אחריאות!״ אני דוחפת את כתפו בקלילות. ״מה אז? ירדת על הברך ואמרת לה אני אזדיין איתך עד שארית חיי?״ אני מחקה קול של גבר. ״אם מישהו יגיד לי דבר כזה אני עלולה להזדיין איתו כמה שהוא רק ירצה!״

״מר בלאק,״ ג'קסון מעלים את החיוך ומביט מאחורי.

אני מסתובבת ורואה את המבט שעל פניו של אדוארד. הוא נראה נחרד. ״מי אומר דבר כזה?״ הוא שואל אותי בקול שקט.

״מי אומר מה?״ אני מבולבל.

״אני אזדיין איתך עד שארית חיי.״ הוא מזכיר לי. הלב שלי מחסיר פעימה. כשהוא אומר את זה לי למרות שאפילו לא נישק אותי, זה ממלא אותי בתחושה חמימה.

״אה,״ אני מסמיקה. ״לא יודעת. זה רומנטי.״ אני מושכת את כתפיי.

״אמרת את זה לאשתך?״ אדוארד שואל את ג'קסון.

ג'קסון מניד את ראשו בחיוך. אני ממצמצת בעיניי. ״אז איך לכל הרוחות הבחורה אמרה לך כן?״

״זה כי לא ראית את הקוביות המושלמות בבטן שלי,״ ג'קסון קורץ לי.

״שום קוביות לא קונות אותי,״ אני טופחת על הבטן שלו. ״אלא עם כן הן משוקולד,״ ואני הפעם קורצת לו.

״יש לך במקרר.״ אדוארד מתערב.

״שוקולד?״ אני מביטה בו במהירות. אדוארד מהנהן לחיוב באדישות וניצוץ של כעס מופיע בעיניו. אני מוציאה שוקולד מהמקרר. ״לא משנה, ג׳קס. קבל ביטול. אני מצאתי את הקוביות שלי,״ אני מצביעה על השוקולד בחיוך.

״זה כולה שוקולד.״ אדוארד ממלמל.

״אני מוכרת לו את הבתולין שלי!״ אני פולטת במהירות מבלי לחשוב. יופי. אין לי כאלה.

ג'קסון מניד את ראשו. ״אין לך כאלה,״ הוא מזכיר.

״כן. תודה שאתה הורס את הרגע, שמוק,״ אני מגלגלת עיניים בחיוך קטן.

״כמה שטויות בנאדם יכול לדבר, קלובר?״ אדוארד ממלמל בכעס. אני מתעלמת ממנו. אני אתעלם ממנו עד שהוא יקרא לי שוב בכינוי שאני אוהבת.

״אז תמשיך,״ אני אומרת לג׳קסון כשאני פותחת את השוקולד ואוכלת. אדוארד מתקרב ולוקח את השוקולד הנוסף שאני מתכוונת להכניס לפה שלי, הוא מביט בג׳קסון ומכניס לפה שלו את השוקולד שלי. ״זה השוקולד שלי.״ אני ממהרת לומר.

הוא אפילו לא מביט בי. ״טכנית, הוא שלי.״ עכשיו הוא כן מביט בי.

ג'קסון מכחכח בגרונו. ״כן. הוא צודק.״

למה הוא לא בצד שלי?

״אתה אמור להיות החבר שלי, לא שלו.״ אני טופחת על החזה שלי במהירות, מרגישה קנאית לנאמנות של ג'קסון כלפי אדוארד. למה ג'קסון לא כזה נאמן איתי?

״אני הבוס שלו.״ אדוארד קרוב אליי, מתנוסס עם הגובה שלו מעליי גם כשאני יושבת על הכיסא בר.

אני עושה לו פרצוף נגעל. ״כל דבר אתה משתלט?״ אני פוערת את עיניי בהלם מדומה.

הוא מחייך. ״על מה אני בדיוק משתלט, קלובר?״ אלוהים! הבטחתי לא לדבר איתו עד שהוא יכנה אותי כסינדרלה. אני מזיזה את ראשי במהירות אל ג'קסון שמביט בנו בחיוך מטופש. ״קלובר?״ הוא דוקר אותי עם האצבע שלו.

״הוא לא שם לב שאני מתעלמת?״ אני שואלת את ג'קסון.

״מתעלמת ממנו?״ הבהלה ניכרת בעיניו של ג'קסון.

״אלוהים, כן, ברור,״ אני מפנה את גבי לאדוארד. אדוארד מושך בשיערי בעדינות אבל לא מספיק עדין כדי שלא ארגיש. אני מנסה להתעלם אבל הוא עושה את זה שוב ופחות עדין. אני מפנה את ראשי אליו. ״אל תגע לי בשיער,״

״רק לך מותר לגעת בשלי?״ הוא מרים גבה.

״מתי אני—״ ואז אני שותקת. הוא מחייך ואני מרגישה שאני עוברת על כל הגוונים של האדום שיש בכל היקום. ״איך?..״

״הייתי ער לגמרי.״ הוא נשען עם מרפק אחד קדימה ומביט בי.

אני מעיפה את ראשי במהירות אל ג'קסון. אני צריכה לצאת מזה והדרך הכי קלאסית זה להעביר נושא. טוב, אולי זה לא קלאסי.. אבל זה מהיר. ״אז היא אמרה כן,״ אני לא יכולה שלא לראות את החיוך של ג'קסון.

״היא אמרה כן. היא הבחורה הכי יפה בעולם, חכי שתראי אותה במציאות.״

ואני קופצת מהכיסא. ״את האמת, אני אשמח לפגוש אותה, אני אספר לה כמה אתה נוראי,״ אני מנופפת בידי כאילו חם לי. למען האמת, באמת חם לי. אני לחוצה. אדוארד שמע אותי אומרת לו הכול? הוא ידע שנגעתי לו בשפתיים? בזיפים? בשיער?

״חם לך?״ ג'קסון מרים גבה.

״אה, כן, קצת,״ אני מתרחקת. ״אני בחדר אם אתם מחפשים אותי,״ אני מתכוונת לעבור אבל אדוארד חוסם אותי. ״מה?״ קולי יוצא מבוהל.

״למה את בורחת?״ הוא מרים גבה בחיוך הסקסי הזה.

גאד.
שאני אמות!!

״אתה ממש מעצבן. אמרו לך את זה כבר?״ אני עוקפת אותו וממהרת לחדר.

אני שומעת אותם צוחקים.

הם צוחקים על המבוכה שלי.

שמוקים!

•••••

מאוהבת בכן ובאהבה שאתן מפזרות!!!❤️❤️❤️