קלובר מיי
דפיקת דלת גורמת לי לשחק את עצמי ישנה. עוד דפיקת דלת. ״סינדרלה?״ הקול הזה מעביר בי צמרמורת.
למה אני אוהבת שהוא קורא לי ככה?
חיבבת את סינדרלה, היא הייתה גיבורה בעיניי ולמרות שאני רחוקה מלהיות גיבורה.... סינדרלה הייתה גברת רצינית. חזקה. מלאת נוכחות וכוח. חזקה שהצליחה לרוץ עם עקב אחד.
לא אני.
הכינוי הזה גרם לי להרגיש שהוא רואה בי את הדברים האלה. הוא גרם לי להרגיש מיוחדת.
מעולם לא הרגשתי ככה.
הדלת נפתחת ואני עוצמת את עיניי חזק יותר, קיוויתי שהוא לא ימשוך את השמיכה מעליי כי לבשתי רק סט לבנים. ״אני יודע שאת לא ישנה, סינדרלה.״ שמעתי את החיוך בקולו וכמעט התפתתי לפקוח את עיניי כדי לראות את החיוך המערפל חושים שלו.
לא אמרתי כלום. עדיין שיחקתי את עצמי ישנה, אבל אז הוא משך את השמיכה מעליי ופקחתי את עיניי באימה.
״שיט,״ קולו נעשה צרוד כשהוא בחן את גופי באיטיות כאילו הייתי הארוחה הבאה שלו.
״השתגעת?״ כעסתי. הסמקתי בטירוף ומשכתי את השמיכה בחזרה על גופי.
״לעזאזל.״ הוא גירד את הזיפים שלו והתיישב על המיטה. ״את מתכוונת לקום מתישהו מהמיטה? היא קיבלה את הצורה שלך.״ הוא עוקצני, זה כמעט גורם לי לחייך.
המזרן באמת קיבל את הצורה שלי.
״למה?״ אני מושכת את השמיכה עד לאף שלי ומביטה בו. אני מקווה שהוא לא רואה את זה שאני מסמיקה בטירוף.
״אני רוצה שתבואי איתי מחר.״ הוא אומר בפשטות.
״לאן?״ הלב שלי עושה סלטה.
״אירוע צדקה.״ אני ממצמצת בעיניי בהלם כשהוא אומר סיטואציה שממש לא מתאימה למישהו כמוהו. ״מה זה המבט הזה?״
״אתם....? צדקה? ברצינות?״ אני לא מאמינה.
״זה אירוע של מישהו שאני מכיר מעולם העסקים. פשוט תבואי איתי.״ הוא אומר באדישות. ״כולם יתלבשו באופן מאוד מוגזם כדי להשוויץ בכסף שלהם, אז את יכולה ללבוש איזה שמלה שבא לך, סינדרלה.״
אני כמעט מחייכת.
אני רוצה להיות סינדרלה.
אני רוצה שמלה כמו שלה.
״תשתפי אותי במחשבות שלך,״ הוא נשען על המרפקים שלו כשהוא קרוב יותר אליי.
״אני רוצה שמלה כמו סינדרלה.״ אני אומרת במהירות, ולא התכוונתי לומר את זה וזה גורם לי לפלוט קללה חירשית.
הוא מחייך. ״קיבלת. עוד משהו?״
״באמת לא ראית את הסרט?״ אני שואלת בשקט.
״באמת שלא.״ הוא בוחן את פניי באיטיות. ״מה כל כך מעניין בזה? הבנתי שזה סרט של ילדים.״
״הערצתי אותה כשהייתי ילדה.״ אני משתפת. ״היא קטלנית בטירוף. ניסית ללבוש עקבים? היא אשכרה ירדה במדרגות שברגל אחת היא יחפה ורגל שניה עם עקב.״ אני אומרת במהירות ומתיישרת כשהשמיכה מכסה את גופי. ״בכל מקרה, היא גיבורה.״ אני מוסיפה.
״זהו? הכול בגלל עקב טיפשי?״
״אה,״ אני נושפת בחדות מההתרגשות. ״אפשר גם עקבים מזכוכית?״
״מה?״ הוא מחניק גיחוך. ״מה ביקשת ממני?״
״עקבים מזכוכית כמו סינדרלה,״ אני מנסה להישאר רצינית אבל זה גורם לקרבי להתהפך בהתרגשות.
״משהו אחר, סינדרלה.״
״אם אני סינדרלה אז תביא לי עקבים מזכוכית.״ אני מתעקשת.
״זה שטותי.״ הוא אומר בשקט.
אני מכווצת את גבותיי. הוא קם מהמיטה. ״אז לא?״ תבוסה מכה בבטן שלי. הוא לא באמת יביא לי עקבים מזכוכית? איזה באסה. אוף חשבתי שהוא הולך עם זה עד הסוף. ״חשבתי שאתה הולך עד הסוף!״ אני אומרת במהירות.
״אני תמיד עד הסוף, סינדרלה.״ הדלת נטרקת אחריו.
יותר מאוחר ג'קסון נכנס לחדר שלי עם קופסא גדולה.
נחשו מה היה שם?
עקבים מזכוכית ופתק.
עד הסוף, סינדרלה.
הלב שלי לגמרי עושה סלטות. אני לא יכולה להוריד את החיוך מפניי וגקסון נראה מופתע מכך. ״כל זה בגלל עקבים?״
״אל תגיד לי שגם אתה לא ראית את הסרט.״ אני לובשת אותם במהירות ומתרגשת שהם מתאימות לי בול. ״אולי אני אחביא אחת,״ אני חושבת על רעיון כמו סינדרלה.
״למה שתעשי את זה?״ ג'קסון שואל בבילבול.
אני מגלגלת עיניים. ״סיפור ארוך.״ וכך אני מוותרת על הניסיון להסביר לו קטע מסינדרלה. ״אחזור לקרוא לך ג'קס אם תראה את הסרט.״ אני מבטיחה.
מעניין איך השמלה תראה....
••••••
איך הפרק?
YOU ARE READING
סינדרלה
Romanceקלובר רק ניסתה להציל את אביה שוב, אבל סיכנה את עצמה. קלובר שוב דיברה יותר מדי. והגבר שעמד מולה, סובב את עולמה. קלובר רצתה להיות סינדרלה כדי להציל את חייה, והגבר שהיה איתה לא ממש היה הגיבור. הוא הנוול. הנוול שהתאהב בגיבורה הראשית של הסיפור. סינדרלה.
