קלובר מיי
אני זאת שבזמן האחרון מסתובבת עם קוץ בתחת. אני שונאת את אדוארד. מצחיק איך פעם יכולתי לחבב מניאק כמוהו.
לעזאזל.
ג'קסון מדבר בפלאפון עם אשתו, בסלון. אני יושבת במטבח ומחסלת שוקולד כדי להרגיע את כל המחשבות החולניות שלי. אני חושבת רק על איך לנקום באדוארד.
אבל מדברים על החמור והנה הוא.
הוא נכנס למטבח ואפילו לא זורק לי מבט אחד. אני מלקקת את השוקולד משפתיי ומדמיינת איך אני חובטת לו בראש.
אני אומרת לכם, נהייתי גנגסטרית מאז שאני פה.
הוא מכין לעצמו קפה.
אמן שישפכו עליו המים.
אמן שישפכו עליו המים.
אמן שישפכו עליו המים.
ואז המים החמים נשפכים על ידו. אני משתנקת בחיוך.
אני מכשפה?
שיט!
זה אדיר!
הוא גונח בנהמה.
אני מחייכת חיוך מרוצה. זה קרה כי ביקשתי, נכון?
״מגיע לך.״ ואז אני אומרת את זה.
הוא מאגרף את ידו בכעס סביב הכוס הקטנה. ״מה אמרת?״ קולו רועד. נשמע שזה לא המצב רוח לריב איתו.
למי אכפת?
״אמרתי- מגיע לך. לאיית לך? מ-ג-י-ע....״ אני מפסיקה כשהוא מביט בי. ״להמשיך? אוקי. ל-ך.״ אני מחייכת חיוך מתוק.
ג'קסון נכנס למטבח וחיוכו נעלם כשהוא מבחין באדוארד המעוצבן. ״מה אמרת?״ ישר הוא מפנה את האשמה לי. תמיד!
״לא אמרתי כלום.״ אני עדיין מחייכת במתיקות. אני מכניסה עוד שוקולד לפה שלי, באיטיות, כמו ילדה קטנה שניצחה בהתערבות, מאושרת ולא יכולה לנופף בניצחון.
ג'קסון מכחכח בגרונו במבוכה כשהוא קולט שאני ואדוארד לא מנתקים את קשר העיניים שלנו.
״אתה משוחרר, ג'קסון.״ קולו של אדוארד נעשה חד.
״אבל-״
״עוף מכאן.״ אדוארד שולח לו מבט אחד.
ג'קסון באמת הולך.
מסכן ג'קסון שיש לו בוס כזה מניאק.
״את רוצה לשחק ככה?״ הוא מתקרב אליי ברגע שאנחנו לבד.
דלת הבית נטרקת.
הוא לא יפגע בי.
נכון שלא?
אני קופצת מהכיסא בקלילות. ״היד שלך אדומה,״ אני עדיין מחייכת. ״כדאי שתשים עליה קרח.״
״ממלמלת כמו מטורפת אמן שישפכו עליו המים. מה חשבת לעצמך?״
״אמרתי את זה בקול?״ אני משתנקת בהלם.
״אמרת את זה בקול.״ הוא מושך אותי אליו. ״מעניין איך תגיבי כשאעשה את זה לך.״ הוא מצמיד אותי אל השיש ומביא את המים החמים אליי.
הפה שלי נפער מההלם. ״לא. אתה לא תעשה את זה. זה ישאיר לי כוויה.״ אני מנסה למשוך את ידי. אני סוגרת את הפה ופותחת אותו. עיניו מתרכזות בפה שלי. הוא מרחיק את המים החמים מהיד שלי. אני מסמיקה ובוהה גם בשפתיו. יפות. מגרות. מזמינות.
אני מעתיקה את הנשימה הבאה שלי. עיניו עולות לעיניי. ״אל תעשי את זה.״
פעם קודמת שהוא אמר לי את זה.. אז עשיתי את זה. גם עכשיו אני עושה את זה. אני מרפרפת עם שפתיי על שלו ועוצמת את עיניי.
אני מוכנה לקבל דחייה כמו שאני מו- לעזאזל! הוא מרסק את ליבי עם השפתיים המדהימות האלה. הלב שלי פורץ מהחזה וקופץ אל ליבו. אני מוכרת לו את כל כולי אם הוא רק ימשיך לנשק אותי ככה.
הנשיקה נהפכת לאגרסיבית יותר. רכושנית ושתלטנית.
אני נאחזת בעורפו ומבקשת עוד מהדבר המושלם הזה.
עוד.
אני לא אהיה שבעה לעולם.
הוא טעים בטירוף.
ואז אנחנו מתנתקים וכשאני פוקחת את עיניי הרגש המדהים מאיץ בחזהי. ״כל מה שאגיד לך לא לעשות, את תעשי, נכון?״ קולו צרוד. ״כי את לא אוהבת להקשיב לי, נכון?״
אני מסמיקה.
על מה הוא מדבר? מי מקשיב למי? אני מרגישה שיכורה מהשפתיים שלו..
״מה?״ החזה שלי עולה ויורד.
הוא נאחז בגופי. ״את רוצה לחזור הביתה?״ עיניו מחפשות משהו בעיניי.
כן ולא.
אם אלך לא אראה אותו שוב יותר?
״אני לא יודעת.״ אני מתוודה. ״לא אראה אותך?״
״לא.״ הוא גונח. ״תרימי את התחת שלך,״ הוא נאחז ביריכיי.
הייתי קוראת לזה סקס מטורף אבל זה יותר בכיוון של סקס אחרון, אז אני נהפכת לחמדנית. אני לא עוזבת את שפתיו ולא מתביישת לבקש ממנו לגעת בי כמה שיותר.
זה מדהים.
הכול איתו מדהים.
שונאת אותו? חה! בחלומות אולי!
•••••
YOU ARE READING
סינדרלה
Romanceקלובר רק ניסתה להציל את אביה שוב, אבל סיכנה את עצמה. קלובר שוב דיברה יותר מדי. והגבר שעמד מולה, סובב את עולמה. קלובר רצתה להיות סינדרלה כדי להציל את חייה, והגבר שהיה איתה לא ממש היה הגיבור. הוא הנוול. הנוול שהתאהב בגיבורה הראשית של הסיפור. סינדרלה.
