סינדרלה

36

חלק 1
קלובר מיי
״על מה את חושבת?״ קול מפתיע אותי. המגש כמעט נופל לי אבל הוא מושיט ידיים ותופס אותו במהירות. גופו נצמד עוד יותר לשלי מאחור. ״מצטער, סינדרלה.״

״התחרפנת?״

״אני לא חושב שזאת ההפסקה שלך, עובדת זמנית.״ לוקאס מתערב במבט לא מרוצה.

״איך הוא קרא לך?״ גופו של אדוארד מתקשח מאחורי והקול שלו מלא בזעם שאדוארד ישמח לפרוק על לוקאס.

״סתם, שטויות,״ אני נאחזת בחזרה במגש. הוא משחרר אותי ואני עוקפת אותו, מבלי להביט בו. אני מחייכת ללקוח המבוגר וכשאני חוזרת לדלפק אני רואה את המבט המעוצבן של אדוארד.

״הוא מסתכל על התחת שלך.״ אדוארד אומר בנימה מעוצבנת.

אני מחייכת. ״אז מה?״ הוא מקנא. ״התרגלתי.״

״לכל הרוחות, קלובר. בא לך לריב איתי מול כולם?״

״אולי,״ אני מושכת בכתפיי בפשטות. ״בא לך?״

״עובדת זמנית.״ לוקאס מתערב. ״תעשי את המשחק המקדים שלך עם החבר שלך בשעות הפנאי שלך. לא פה. לא כאן. זה לא המקום ולא הזמן.״ 

משחק מקדים? הוא בטח מקנא כי אף אחת לא תגע בו.

אני מגלגלת עיניים ועושה פרצוף חמוץ כשהוא מסתובב.

״תקרא לה שוב ככה ולא תוכל לדבר במשך שנה.״ אני רוצה למות מהבושה. אדוארד מאיים על הבוס שלי...

לוקאס מסתובב ובוחן את פניו בקפידה, שוקל אם כדאי לו לענות. אני רוצה להגיד לו שאם יש לו טיפת שכל, כדאי שישתוק. ״תחזרי לעבודה שלך.״ הוא ממלמל אליי מבלי להביט לכיוונו או לכיווני.

״מעולה,״ אני מחייכת.

הפעם הוא לא קרא לי עובדת זמנית, אבל הוא גם לא אמר את השם שלי.. ככה שאסור לי לפתח תקוות לשווא.

״אני לא מבין עדיין למה את עובדת במקום המעצבן הזה. את גם היום לא לובשת תחתונים?״ אני נשבעת שלוקאס שמע את זה.

אני חובטת בחזהו. ״תשתוק.״

הוא מחייך. ״תכריחי אותי.״

אני לא יכולה שלא לחייך. ״איזה חמור,״ אני מגלגלת עיניים. ״למדת כמה דברים ממני, מה?״ אני צובטת את הפטמה שלו והוא נוהם.

אני לוקחת מגש חדש ומביאה לשולחן נוסף, עוברת לשולחן אחר לפנות את הדברים. ״תבואי אליי כשאת מסיימת את המשמרת?״

״אני מסיימת מאוחר.״

״אחכה לך. אאסוף אותך.״

אני מגלגלת עיניים, ״ברור שלא.״

הוא גונח בתסכול. ״עדיין כועסת?״

״תספר לי?״ אני מאתגרת אותו.

״אני אצטרך להיות ממש שיכור כדי לספר לך. אני לא סומך עלייך.״ אני לא יודעת מה יותר מפתיע אותי.

״חבל,״ אני ממלמלת ברוגז. ״אני דווקא כן סומכת עלייך.״

הוא מביט בי בחשד. ״איך? אחרי מה שאמרתי לך ואיך שהתנהגתי אלייך? למה שתעשי את זה?״

אני מחליטה להיות כנה. אמת אומנם כואבת, אך היא מביאה איתה צל של טהרה שאני רוצה. ״אתה מוצא חן בעיניי.״ אני מביטה בו. הוא מסיט את עיניו ממני. ״תקבל את זה או שאדחוף את זה לתחת שלך.״

הוא מגחך ומחזיר את עיניו אליי. ״מי למד ממי הפעם?״ הוא עוקץ.

מניאק.

אני מחייכת, מושכת בכתפיי. ״אז אם אתה-״

״אל תציבי לי תנאים. אני אספר לך קצת היום והשאר בקצב שלי. תבואי.״ הוא כבר לא כזה משועשע. ״אני מחליט את החוקים. את מתחתיי, קלובר. לא מעליי. אני לא בקטע של נשים ששולטות- לא במשחק המקדים ולא אחריו.״

בן זונה.

זה מעצבן אותי.

״אז לך תזדיין,״

״אחלה. אחכה לך שתסיימי את המשמרת, עוד נראה.״

״זה לא יקרה.״ אני מסננת באיפוק ומרימה את המגש. הוא כבד.

״נראה מה יקרה. המשחק שלי-החוקים שלי. כדאי שתביני שאת בעולם שלי ואת לגמרי שלי.״ עיניו כהות כמו הטורף שהוא. אני הנטרפת למי שלא קלט.

״אני לא משחקת איתך בכלל, אתה רמאי.״

הוא מעקל את שפתיו ברשעות. אני הולכת להניח את המגש וכשאני מסתובבת אני רואה שהוא לא פה, כמו בפעם הקודמת, הוא נעלם כמו רוח רפאים.

לכל הרוחות.

זה סרט אימה או.. או לא יודעת.