סינדרלה

6

חלק 1
קלובר מיי
אני מסלסלת באצבע שלי את השערות החלקות שלי. אני לחוצה בטירוף והמחשבות שלי לא פוסקות על אבא שלי.

ג׳קס מנסה לעודד אותי ומנסה להיות נחמד אליי כמה שיותר אבל אני כלבה נוראית ומתנהגת אליו ממש מגעיל. אני ממש כועסת עליו.

חשבתי שיש בנינו אמון ושאנחנו חברים טובים. אפילו סיפרתי לו על האונס. סיפרתי לו את הכול עליי, ממש חודש אחרי שהבנתי שהוא באמת מתכוון לשמור איתי על קשר.

הוא היה קשוב ואכפתי והזמין אותי לגלידה. הוא סיפר לי על אשתו ועל הבת שלהם שנולדה לא מזמן.

כאב לי המחשבה שיקרה לו משהו.

איך הבת שלו תחיה? איך אשתו תגיב?

״את מתנהגת בצורה עקשנית מאוד, את יודעת?״ הוא משלב את ידיו אחת בשניה ומביט בי בציפייה.

״אני שונאת אותכם. אתם מסתירים ממני משהו. אתה משקר לי לגבי אבא שלי, נכון? מה היה קורה אם היית במקומי? לא היית דואג לאשתך? לבת שלך?״ אני לא אמורה להכניס את אשתו והבת שלו לתמונה אבל אני חייבת להשתמש בתרגיל מסריח בשביל מידע.  

מ נ י פ ו ל צ י ה .

אני רוצה לדעת שאבא שלי באמת בסדר.

״אשתי לא משתווה לאבא שלך.״ הוא מסנן בכעס.

״דווקא כן,״ אני אומרת בנחישות. ״לא היית דואג לה ולבת שלך?״ אני מנסה שוב.

הדלת נפתחת. אני לא מזיזה את עיניי מעיניו הכועסות של ג׳קס. נראה לי שהוא בעצמו רוצה להרוג אותי. ״ג׳קס,״ קול עמוק חותך את הקו של הכעס ביני לבין ג׳קס.

מר בלאק.

יותר נחמד לקרוא לדבר הזה אכזרי-יפהפה, והבנתי שככה כולם קוראים לו מאחורי הגב שלו.

ואני אציין שהוא עוצר את הנשימה שלי עם העיניים האלו. מיוחדות, מהפנטות.

״מה אתם עושים?״ קולו של האכזרי-יפהפה שלי עמוק, רגוע. נעים.

״היא מנסה להוציא ממני מידע, בוס. היא מזכירה את הבת שלי ואת אשתי.״ ג׳קס מלשין עליי? אני לא מאמינה! אני פוערת את עיניי בהלם. ״היא חושבת שאני אידיוט.״ הוא מאגרף את ידיו באיפוק.

״תתרגל. היא חשבה את זה גם עליי. אבל היא זאת שבסוף כאן.״

״בניגוד לרצוני!״ אני מתערבת בכעס.

״אף אחד לא ביקש שתדברי.״ קולו של האכזרי-יפהפה שלי חד.

״אני לא צריכה אישור בשביל לדבר.״ אני ממהרת לומר. ג׳קס מביט בי בבלבול כאילו אני עושה טעות שאני מדברת, אבל לא אכפת לי. ״בטח שלא מאנשים כמוכם.״ אני מצביעה על שניהם.

״אולי אני כן צריך להוציא לך את הלשון,״ היפהפה האכזרי שלי מרים גבה אחת לעברי, מזהיר אותי שהוא מסוגל.

״אלוהים,״ אני מגלגלת עיניים בחוסר סבלנות. ״שניכם כמו עלוקות. אתה,״ אני מצביעה על האכזרי-יפהפה שלי. ״מה הקטע שלך? אתה מחזיק אותי כאן כאילו יש לי משהו לתת לך. אין לי כלום לתת לך, וגם אם היה לי לא הייתי נותנת לך.״

נראה שזה מעצבן אותו.

ג׳קס מכחכך בגרונו. ״מיי,״ קולו מתחנן. הוא כמעט מתחנן שאסתום את הפה.

״תשאיר אותנו לבד.״ האכזרי-יפהפה מבקש מג׳קס אך עיניו לא יורדות מעיניי.

״לא.״ אני נעמדת על רגליי ותופסת בידו של ג׳קס. ״אתה לא חייב להקשיב לו. הוא כל הזמן מאיים באקדח הדפוק שלו ומנצל את-״

״קלובר!״ ג׳קס קורא וקוטע את דבריי. ״אולי כדאי שתסתמי?״ קולו רועד. הוא מפחד, אני נשבעת שהבחור הגדול הזה מפחד. פחד מספיק גדול שמכסה את שנינו.

״תקשיבי לו.״ האכזרי-יפהפה שלי לא מוריד את עיניו ממני. ״יכול להיות שהפה שלך באמת יהרוג אותך.״ אני מגלגלת את עיניי בכעס. ״תשאיר אותנו לבד, ג׳קס, ובפעם הבאה שאצטרך לומר את זה אני אתן לך קליע נוסף, ואתה לא תחלים ממנו מהר.״

צמרמורת מכה בגבי ואני משחררת את ידו של ג׳קס.

הדלת נטרקת כשג׳קס יוצא. ״את מאוכזבת שהוא העדיף גם את החיים שלו על שלך? איזה קטע שכולם עושים את לך... מעדיפים את עצמם על פנייך.״ הנימה שלו קולו מתגרה.

זה מכאיב מה שהוא אומר.

אני לא מביטה בו. ״אתה מגעיל,״ אני בוהה בזוג עקבים המוכרות שעל הרצפה. העקבים שהשארתי מאחור. עקבים שדווקא חיבבתי עד לאותו היום.

מי הביא אותן? הן מביאות איתן מזל נאחס.
שמישהו יזרוק אותם לפח, מהר. עכשיו.
אני שונאת אותן.

״ואת מדברת יותר מדי. מה חשבת, סינדרלה? ברצינות. את חושבת שמישהו-״ הוא עוצר את עצמו ומביט לעקבים שאני בוהה בהם. ״מה?״ קולו נעשה קשיח.

״מה העקבים עושות פה?״ הפעם אני מביטה בעיניו. ״אל תקרא לי סינדרלה ותביא לי את העקבים המטופשות. אתה כן ראית את הסרט, נכון? אחרת לא היית קורא לי ככה ובטח שלא מביא אותן.״ אני מגחכת בזעם. ״אה, אולי נהיית אובססיבי אליי? ג׳קס סיפר לך מה עשו לי והרגשת צורך לגונן עליי? כמה עלוב,״ אני נוחרת בבוז.

עיניו כמעט נהיות שחורות.

הפה שלי יהרוג אותי, בוודאות.
או שזה בכלל האכזרי-היפהפה הזה.

כן... הוא יהרוג אותי.
כן... הלך עליי.
אכלתי אותה.
הסוף שלי.

אני רואה את האור?

ברצינות, אני חייבת להפסיק להיות כזאת דרמטית.