סינדרלה

4

קלובר מיי
כשאני מביטה בארון הענקי אני מוציאה שוב את החליפה המהממת והלבנה שלבשתי בפעם הקודמת. אני מקווה שהיא תיתן לי את המזל של הפעם שעברה.

ג׳קס כועס עליי. הוא חושב ששיקרתי אותו ושניצלתי אותו.

זה היה ממש מגעיל, המבט שהוא שלח לי כאילו שונא אותי. הוא מרגיש שבגדתי בו אבל אני באמת לא עשיתי שום דבר שהוא לא בסדר.

אצבעותיי רועדות כשאני מעבירה את ידיי על גופי כשהחליפה מתאימה לי. ״היי,״ אני פותחת את הדלת ומביטה בג׳קס שמביט בי בקרירות. ״אתה עדיין חושב שאני שקרנית?״ אני כועסת.

ג׳קס לא אומר כלום גם כשאנחנו נכנסים למשרד, אבל כשאני רואה את אבא שלי יושב בכיסא ומביט במר בלאק, בפחד שלא ניתן לתיאור, אני מרגישה שנכשלתי ולגמרי שוכחת מג׳קס.

הבטחתי לאמא שלי להציל אותו, וכל מה שאני עושה זה לסכן אותו.

״מה הוא עושה פה?״ פחד תוקף את קרביי, את ליבי, את מחשבותיי.

״מיי,״ אבא נעמד על רגליו. ״אני מצטער. אני חשבתי שאת סתם חוסכת לטיול.״ אבא שלי אומר בקול רועד. ״לא רציתי שתלכי ותשאירי אותי לבד.״

הלב שלי נחצה לשניים.

הכסף היה מתחת ללבנים.
איך הוא ידע?
הוא היה שיכור רוב הזמן...

מר בלאק קם על רגליו ומביט לעבר ג׳קס. ג׳קס נראה אכול חרטה כשהוא קולט שהוא היחיד שיצא חרא מבנינו, והדלת נטרקת כשהוא יוצא.

הוא מפקיר אותי. שוב.

כאב ענק מפלח את ליבי.

אני מביטה במבט מלא שנאה במר בלאק האידיוט. ״אני אשיג את הכסף מחדש. אני אקח הלוואה.״ אני נעמדת מלפני אבא שלי כדי להסתיר אותו ממר בלאק.

״לא יקרה. הזמן עבר.״ הוא אומר בנימה אדישה, מתקרב עוד קצת. ״אולי אתחיל עם האבא?״ הוא שולח לי חיוך שהופך את קרביי.

הבטחתי לאמא.
הבטחתי לאמא.
הבטחתי!

״אתה לא יכול לעשות את זה. אני אשיג את הכסף. אני.. אלוהים! אני אמצא פתרון!״ אני כועסת. הוא מזיז אותי ותופס בחולצתו של אבא שלי. אני תופסת בג׳קט של חליפתו בלחץ. ״בבקשה, אני מבטיחה,״

״ההבטחות שלך מיותרות.״ הוא אפילו לא ממצמץ לעברי ועיניו ממוקדות באבא שלי. ״תשבי בצד.״ הוא חובט בפניו של אבא שלי.

הלב שלי נקרע ואני מנסה לדחוף את המפלצת הזאת.

״מה את עושה?״ אבא שלי מיבב על הרצפה כשהוא רואה שאני מנסה להילחם בגבר שגדול ממני בכפול ממני.

״איפוגרי. נונק.״ תברח. עכשיו. אני אומרת, מצליחה לעדוף את הבחור. אבא שלי לא זז. ידו של מר בלאק חזקות משלי והמגע שלו על עורי מעביר בי גל מוזר ונעים, כמו של האפלה החמימה.