סינדרלה

37

חלק 2
קלובר מיי
ג'קסון עמד לי מחוץ לבר כשסיימתי לעבוד. ישר אמרתי לו ״אין סיכוי שאני באה אליו. תגיד לו לחפש אותי בסיבוב.״ בהתחלה הוא צחק ואז הוא סיפר לי שהוא תחת האיום של אדוארד.

לעזאזל.
לעזאזל.
ועוד פעם לעזאזל, כי לא יכולתי לסכן את ג'קסון. יש לו ילדה בבית ואישה ו... אוף!

פתחתי את הדלת של חדרו בדחיפה מהירה. ״מה הקטע שלך?״ צעקתי. כן. אני רותחת מעצבים.

כשסיימתי את המשמרת רבתי עם לוקאס. הוא פיטר אותי כי קיללתי אותו. לוקאס... הבן זונה הדוחה הזה!! הוא אמר שאדוארד נראה כמו מפלצת. באמת, אחי? מתי אתה הסתכלת במראה? לגבר שלי יש מראה אלוהי!

הוא נראה מלאך מאשר שטן.
הוא נראה מדהים.

ועכשיו אני מוציאה עליו את כל הכעס שלי כי הייתי אמורה להיות בבית שלי מתחת למים החמים, בוכה על כך שאין לי כסף ובמקום זה אני כאן!

אדוארד מתמתח קצת ולוגם עוד מהבקבוק שלפי הזיכרונות שלי על האבא היקר שלי, אני יודעת שזה אלכהאול.

אז הוא היה רציני? הוא מתכוון לספר לי?

הוא מתיישר באיטיות במיטה, עיניו נראות רדופות. ״בואי,״ הוא טופח על יריכו השמאלית ופתאום אני רוצה לספוג את כל הכאב שלו במהירות. אני מתחרטת שצעקתי עליו.

אני מתקדמת בצעדים קטנים ואז מתיישבת על יריכו. ״מה קרה?״ הלב שלי נחצה לשניים.

לפני רגע כעסת עליו ועכשיו את- תסתמי.
כן. אני משתיקה את עצמי.

״רצית לשמוע, זוכרת?״ הוא מלטף את השפה שלי בעדינות. ״אני אוהב את השפתיים שלך. יש להם טעם של גן עדן.״

״מאיפה לך איזה טעם יש לגן עדן?״ אני מקניטה. אני רוצה להחטיף לעצמי כי זה לא הזמן והמקום להתלוצץ.

שפתיו מתעקלות. ״הפה שלך לא מפסיק לומר שטויות, מה?״

אני מסמיקה. ״מישהו.. פגע בך?״ זה הדבר היחיד שעובר לי בראש.

״אני, סינדרלה. אני פגעתי.״

הלב שלי עוד יותר נשבר. רסיס רסיס. ״פגעת בעצמך?״

״לא.״ הוא מכחכח בגרונו. ״פגעתי באנשים.״

״ואתה שונא את זה? אז למה אתה עובד בעבודה הזאת?״

״נולדתי לעולם הזה, קלובר.״ הוא נאחז במותן שלי וקובר את ראשו בצווארי. ״הריח שלך גם מריח כמו גן עדן.״

״אתה יכול לצאת ממנו.״ אני נאחזת בעורפו בעדינות. ״אתה יכול. זה הכול בחירה שלך.״ אני אפילו לא יודעת על מה אני מדברת. עם מבט רדוף כמו שלו אני מוכנה להגיד לו שהבובות מדברות, או זומבים קיימים... העיקר שהמבט הזה יפסיק. הוא אוכל אותי מבפנים.