סינדרלה

10

חלק 1
קלובר מיי
״פאק,״ אני נאנחת בהלם כשאני רואה כמה מוגזמת אני נראית עם השמלה הזאת.

זה מרגיש כמו חלום. אני לא יכולה ללכת עם דבר כזה, זה מוגזם מדי.

דפיקת דלת. ״סינדרלה? כמה זמן?״ קול עמוק. אני מחייכת כשהוא קורא לי ככה. אני פותחת את הדלת ומציצה רק עם הראש. ״מה את עושה?״

״אני אוהבת את השמלה,״ אני אומרת בשקט. ״אבל אתה תכעס אם לא אלבש אותה?״ אני לוחשת ומרגישה תחושת לחץ כשאני מביטה בעיניו.

״תראי לי אותך,״ הוא נוגע בדלת אבל לא דוחף אותה.

אני מתרחקת ומאפשרת לו להזיז את הדלת, והוא עושה זאת. עיניו בוחנות את גופי באיטיות שוב ושוב. הוא מביט בי כמו שאני מביטה בסינדרלה. זה מחמיא לי בטירוף. אני מרגישה יפה ככה.

״זה מוגזם קצת, אתה לא חושב?״

״חשבתי שככה תרגישי, שזה יותר מדי.״ הוא אומר. ״הבאתי לך עוד משהו.״ הוא מוסיף בשקט. ״חכי רגע,״ הוא יוצא וחוזר אחרי דקה עם שמלה בצבע תכלת שנראית מעניינת, יפה.

״אלוהים,״ אני ממלמלת בשנייה שאני מסיימת למדוד אותה. היא יפהפייה, לא כמו של סינדרלה, אבל הצבע כמעט תואם ואני מרגישה מדהים.

המבט של ג'קסון נראה מהופנט. ״אם רק לא הייתה לי אישה, אני נשבע-״ הוא עוצר את עצמו כשעיניו של היפהפה-אכזרי שלי מביטות בו. ״אישתי הכי יפה.״ בזה ג'קסון מסיים.

אני מחייכת. ״היא באמת הכי יפה.״ אני נזכרת בתמונה שהוא הראה לי. אני מתיישבת על המיטה. ״תעזור לי,״ אני מבקשת מג׳קסון לנעול את הנעליים כי אני לא מצליחה לזוז עם השמלה. אני מפחדת שהיא תקרע לי.

״בשמחה, סינדרלה,״ ג'קסון קד עבורי בצורה מצחיקה. אני מצחקקת כשהוא קורע עבורי ברך.

״אל תקרא לה ככה.״ נהמה יוצאת מגרונו של היפהפה-אכזרי שלי. זה רכושני לומר את זה. חמוד מצידו. זה מחמיא לי עוד יותר. ״ותעשה מה שאמרתי לך. אני אטפל בה.״ קולו נעשה מאיים.

ג'קסון מביט בו בחיוך קטן. ״כן, בוס.״ ואז הוא נעלם.

היפהפה-אכזרי שלי יורד על ברכיו וזה גורם לי להרגיש באוויר. הוא יורד על ברכיו בשבילי? מחמיא ביותר. אצבעותיו נוגעות בכף הרגל שלי וזה מדגדג. אני נאלצת להחניק צחוק ולהזיז את הרגל במהירות.

עיניו פוגשות בשלי ויוצא מהן להבות. ״אתה מדגדג אותי,״ אני מנסה לא לזוז בגלל השמלה הצמודה.

עיניו יורדות לשסע שלי שחושף את יריכי ואז שוב חוזרות לעיניי. ״תתאפקי.״ קולו קר.

אוף. הוא הרס את כל הרגע.

אני מגלגלת עיניים ומתאפקת לא לזוז כשהוא נועל את העקבים על רגליי. הוא מתקרב ואוחז במותניי, מרים אותי בקלילות בכך שהחזה שלי נצמד אל חזהו. הריח שלו נעים כל כך שאני כמעט משתגעת. הוא מניח את רגליי על הרצפה ועוזר לי להתייצב.

הוא יפה אפילו יותר מקרוב.

״בואי נלך,״ קולו נעשה נמוך יותר והלב שלי מפרפר.

כוכבים.
זיקוקים.
לבבות.

הרגשתם את הרגע המטורף הזה? אני לגמרי רואה כוכבים. זיקוקים. ולבבות כי, טוב, אני נראה לי נדלקתי על הגבר הזה.
וזה בגלל שהוא קורא לי סינדרלה.
וגם בגלל שהוא נראה כמו הגרסה של הפנטזיה הרטובה של כל אישה.

״כן,״ אני מסמיקה ומתרחקת בצעד מרושל לאחור, מועדת. ידו אוחזת בזרועי. ״תודה,״ אני מסמיקה אפילו יותר.

״אני לא מתכוון לעשות מה שגקסון עשה,״ הוא אומר בשקט.

״מה ג'קסון עשה?״ אני שואלת בבלבול.

״הדבר הזה, הוא התכופף וזה היה מוזר.״ אה. שגקסון קד עבורי? ״זה מטופש.״

״זה מצחיק. אל תהיה אכזרי.״ אני דוחפת בעדינות את כתפו. הוא מביט בי ברצינות. אני משלבת את המרפקים שלו. ״עכשיו אפשר ללכת,״ אני שולחת אליו חיוך קטן.

הוא מנתק את קשר העיניים שלנו ומשחרר את השילוב מרפקים שלנו. ״אל תעשי את זה, קלובר.״

לאן נעלם הסינדרלה?

אני מביטה בו יוצא מהחדר ונאנחת בתבוסה. הוא הולך להיות איתי ככה כל הערב? כי אם כן אני אשאר בבית, למרות שפעם ראשונה בחיים שלי בא לי שכולם יראו איך אני נראית.

אני מרגישה מדהים.