סינדרלה

32

קלובר מיי
אני לא אמורה להתחנף אליו כי הוא זה שהתנהג מגעיל, אבל אני בודדה בבית הזה ואני מרגישה עיוורת לכל המצב שמולי.

אני דופקת על דלת חדרו.

״תכנסי,״ קולו מעביר גל נעים בליבי.

אני פותחת את הדלת. הוא יושב על המיטה בבוקסר ומנגב את השיער עם המגבת ביד אחת. הוא יודע כמה מושך הוא עכשיו? לא? כי אני צריכה לסתום את הפה לפני שאגיד לו.

״למה את ערה?״ הוא זורק מבט מהיר לנייד שלו. הוא בדק מה השעה?

״שמעתי רעש מהחדר שלך.״ אני מכחכחת בגרוני.

״הערתי אותך?״ הוא מניח את המגבת על המיטה ונעמד. הגובה שלו מושך עוד יותר עם כל הגוף ה... שיט. הוא יפהפה בטירוף.

״לא. אני הייתי ערה.״

הוא בוחן אותי פעמיים. ״קרה משהו?״

אני מכניסה את ידיי לכיס של המכנס טרנינג שלי. ״אמור לקרות?״ הוא מעצבן. אני פה כמה שניות והוא מתנהג כאילו אני זאת שעיצבנה אותו בפעם האחרונה.

״את באת לכאן, זוכרת?״ הוא ממלמל, זורק מבט מהיר לחזהי. אני לא לובשת חזייה וכנראה הוא מבחין בתגובת גופי אליו. ״את באת לכאן כי לא הצלחת להגיע לאורגזמה לבד?״

איזה מניאק.

״מצחיק.״ אני נוחרת בבוז. ״אני יודעת להגיע לאורגזמות לבד בצורה מהממת, תודה ששאלת.״

״תראי לי,״ הוא אומר באדישות.

הייתי מוכנה להישבע שזה נשמע רציני ואולי הייתי עושה את זה אם לא הייתי כל כך עצבנית עליו.

״לא אגע בעצמי מולך.״ אני אומרת בשעמום.

״היית עושה דבר כזה עד לא מזמן.״

״עד לא מזמן. דברים משתנים.״ אני שקרנית גרועה. ״רק רציתי להציע לך לראות איתי סינדרלה,״ אני ממלמלת בכעס. ״אתה לא חייב להיות כזה חמור.״

״מה לראות איתך?״ הוא מכווץ את גבותיו.

״סינדרלה. זה הסרט.״

״פחות בעניין, תודה.״ הוא מלקק את שפתיו.

הפה שלי נעשה יבש. מה חשבתי? שהוא יסכים? ״לא חשבתי אחרת.״ אני מתכוונת לסגור את הדלת ולברוח לחדר, לא להראות את הפרצוף שלי בחיים.

״אז לא היית צריכה לבוא לפה מההתחלה.״ אני מתחילה לחשוב שיש לזה משמעות כפולה. לא לבוא לבית שלו או לא לבוא לחדר שלו?

״כן. הייתי צריכה להמשיך להתנשק עם מישהו שהוא לא אתה, ולחזור איתו הביתה ולא איתך.״

״ולדמיין שהוא זה אני?״ הוא מרים גבה בחוצפה.

״בסופו של דבר הייתי פוקחת את העיניים. הייתי מבינה שזה לא אתה וזורמת. אני לא חייבת לך כלום.״ הלסת שלו מתקשחת.

״אני צריך ללמד אותך כמה דברים?״

״כל מה שלימדת אותי זה דברים גסים, אידיוט. אני כבר פחות בקטע של מחלות מין. מצטערת שאין לי ניסיון.״ אני מחייכת במרירות. ״בטח המישהי הזאת עבדה יותר טוב ממני.״ אני חוזרת על המילים שלו, מנסה לא לפלח את ליבי בכאב.

״ועוד איך,״ שריר קופץ בלסת שלו.

שיט. אני רוצה לבכות מהעצבים שבגופי.

אני מתקדמת בצעדים מהירים אליו וסוטרת לו בכל הכוח. ״לך לעזאזל. אני אלך לבית שלי. אני לא רוצה-״

״את רצית לבוא לפה.״ הוא דוחף אותי בנהמה. ״אף אחד לא הכריח אותך!״

הוא שוב כועס עליי.
אני! אני זאת שאמורה לכעוס!

אני בוכה עכשיו. זין. לא אכפת לי. לא אכפת לי אם אמא שלי מתאכזבת, אני פגועה בטירוף. ״צודק. הטעות שלי. אני אלך ואתה-״

״את לא תלכי לשום מקום בשעה כזאת.״ הוא קוטע אותי.

״אתה לא מחליט עליי!״ אני צועקת.

הוא נושף בכעס. ״מחר אקפיץ אותך לבית שלך.״

״אה,״ אני מגחכת. ״בטח תשלח את ג'קסון כי אתה מתנהג כמו איזה פחדן. לא נפרדת ממני בפעם הקודמת, אתה מכחיש את מה שקורה בנינו,—-״

״לא קורה בנינו כלום. את ממציאה סיטואציות בראש שלך. את דפוקה. זה את, לא אני.״ ואני סוטרת לו שוב והפעם חזק יותר. ״מה לעזאזל, קלובר?!״ הוא נובח.

״אני שונאת אותך.״ אני אומרת במהירות. אני חובטת בחזהו. ״אני אלך בכוחות עצמי מחר. שלא תעז להתקרב אליי בחיים!״

חרטה ניכרת בעיניו.

למי אכפת?

אני מסתובבת ומועדת ברישול. הוא אוחז בי ומייצב אותי. ״סינדרלה,״ קולו נעים.

למה צד אחד בי אומר לי לסלוח וצד אחר אומר לי לברוח. ״אל תקרא לי ככה!״ אני צועקת בבכי. הוא נושם עמוק ומסיט את עיניו ממני. אני בורחת מהחדר בריצה.

אני נועלת את עצמי בחדר.

לא אכפת לי שאני יוצאת דרמטית. אני מאוכזבת.

שנים שלא סמכתי על אף אחד.
שנים שחיפשתי את הכתף הזאת להישען עליה.

עד שזה קרה... אלוהים..

למה דווקא הוא הכתף שאני רוצה להישען עליה?
למה דווקא עליו סמכתי?
למה דווקא הוא?

אני משפשפת את עיניי בתסכול. איזה הרגשה מגעילה.