קלובר מיי
״על מה את חושבת?״ הוא מניח נשיקה על קודקוד ראשי. הוא בדיוק חזר מהעבודה.
״מה קורה איתך בזמן האחרון?״ אני ישירה.
״מה הכוונה?״ הוא מכחכח בגרונו.
״יש לך בעיה בעבודה. אתה פחות נפגש עם ג'קסון...״ אני מהססת. ״מישהו מאיים עלייך?״
הוא נוחר בבוז. ״עליי?״
איזה דושבג הוא לפעמים.
״איזה דושבג אתה.״ אני מכווצת את גבותיי. ״מה אתה מסתיר?״
״הקשבתי לך, סינדרלה. הורדתי פרופיל.״ הוא מושך אותי אליו.
״מאיפה? איך? מה?״ אני מתקיפה בשאלות.
״הפסקתי עם העבודה הלא רגילה שלי, עם האנשים הלא רגילים.״
אני מחייכת חיוך שיכול להאיר את כל ארצות הברית ואחותו. ״אתה הפסקת לעשות דברים לא רגילים?״
הוא מעקם את ראשו. ״תלוי איך את מתכוונת,״ הוא מושך את התחתונים שלי ואני מצייצת בהפתעה. ״תמיד רטובה. בשבילי.״ הוא נשמע כמו דושבג רציני... כן. אני מתה על זה.
אני צוחקת. ״בשבילך.״
שמישהו יגיד לי שזה מנפח לו את האגו שכבר נפוח....
אצבעו מלטפת את איברי. ״אני רוצה להיות יותר טוב בשבילך.״ זה מפתיע אותי. ״ולזיין אותך עד שארית חיי,״ אני לא יכולה שלא לצחוק. זה מזכיר לי משהו.
״מי אומר דבר כזה?״ אני מקניטה, כי זה מזכיר לי שיחה ישנה שלנו.
״סינדרלה אמרה את זה. את לא רוצה להתעסק עם סינדרלה, היא מטורפת על כל הראש.״ הוא מרפרף עם שפתיו על נקודה רגישה בצווארי. אני גונחת מהשפתיים המטריפות האלה.
״תגיד לה ללכת להזדיין,״ אני לא חושבת בהיגיון.
הוא מחייך. ״היא כבר תעשה את זה. עליי.״ אדוארד מבטיח. ״אבל תפסיקי להגיד לכולם ללכת להזדיין,״
״למה?״ אני עוצמת את עיניי ונאנחת כשהוא מחדיר את אצבעו לתוכי.
״כי הם יקשיבו לך.״ אני פוקחת את עיניי בערפול. ״אי אפשר שלא.״ ואז הוא מוסיף אצבע ואני גונחת בשקט.
צד אחד שבי רוצה לצעוק עליו שאני מאוהבת בו ברמה הזויה, אבל צד נוסף שבי צועק עליי ואומר לי לסתום את הפה כדי לא להבריח אותו עם האהבה הדרמטית שלי.
הוא מתגרה בי עוד קצת, סוחט ממני עוד קללות קטנות בלב.
״אתה יכול כבר לעשות את זה?״ אני מיבבת, מזיזה את אגני.
״לעשות את זה?״ הוא מת שאגיד את זה.
״לזיין אותי,״ אני יודעת שאם הוא לא יעשה את זה אני אגיד לו שמישהו אחר יעשה את זה ואז הוא יתעצבן ויהיה לנו סקס כעס. זה האהוב עליי בזמן האחרון.
נראה שרק שם הוא באמת נהנה. גם הוא מכור לכאב. כמוני.
ילדות פגומה משפיעה, ואני ואדוארד ההוכחה לכך. כשההורים מרגילים אותך לכאב... אתה מתמכר אליו. כאב זה סם מסוג אחר... במיוחד אם הוא בסקס.
״לא.״ אני מתכוונת להגיד משהו אבל הוא יורד על ברכיו. ״אל תזוזי.״
״אני מקווה שאתה לא מציע לי נישואים.״ אני מקניטה.
״יותר טוב.״ הוא מרפרף עם שפתיו על איברי. עיניי כמעט יוצאות מהחורים שלהן מרוב הלם. ״אני אטעם אותך ואז אזיין אותך. זה הרעיון שלי.״
״הרעיונות שלך מתקבלים על הדעת.״
״לא חשבתי אחרת,״ הוא מתגרה בי. לשונו עוברת על איברי באיטיות מסחררת. ״טעימה.״ הוא גונח.
לעזאזל! לעזאזל! ועוד פעם, לעזאזל!
אפשר לחטוף אורגזמה רק ממבט? רק משפתיים? רק מלשון? הבטן שלי מתהפכת. ״אם תזוזי אני אכאיב לך,״ אני זזה. ״קלובר.״
״סינדרלה.״ אני מתקנת אותו. ״אני בסדר עם כאב.״
לכל אחד יש סודות. אדוארד לא חשף לי את שלו, ואני לא באמת חשפתי את שלי. הסוד הכי גדול שלי זה שאני שקרנית ענקית ומטורפת.
אני כל החיים שלי בתוך דמות של אופטימיות מזויפת והומור לא משובח.
אם תחפרו עוד קצת תגלו כמה אני אבודה, מפוחדת. אני בסך הכול ילדה שניסתה להציל את ההורים שלה. לא רציתי לפשל, אבל אני תמיד מפשלת. אני פגומה. אני מנסה להציל אנשים. אני מנסה להציל כרגע את אדוארד...
הוא צריך עזרה?
איך לבקש עזרה אם מכחישים אותה? אולי בעצם אני זאת שצריכה הכי הרבה עזרה?
לעזאזל. אני לא רוצה לחשוב על זה עכשיו. עכשיו אני מאושרת.
נכון שאני מאושרת עכשיו?
YOU ARE READING
סינדרלה
Romanceקלובר רק ניסתה להציל את אביה שוב, אבל סיכנה את עצמה. קלובר שוב דיברה יותר מדי. והגבר שעמד מולה, סובב את עולמה. קלובר רצתה להיות סינדרלה כדי להציל את חייה, והגבר שהיה איתה לא ממש היה הגיבור. הוא הנוול. הנוול שהתאהב בגיבורה הראשית של הסיפור. סינדרלה.
