קלובר מיי
משמרת נוספת מסתיימת. ״עובדת זמנית, את איטית בייחס לשאר ואם לא תעלי את הקצב נצטרך להעיף אותך.״
לא לקלל אותו.
לא לקלל אותו.
לא לקלל אותו.
״בסדר. לך תזדיין.״ שיט! קיללתי אותו!
״סליחה?״ המבט שהוא שולח לי הוא בין מופתע לכועס.
״מה?״ אני משחקת את עצמי כתמימה, כאילו אמרתי לו בסדר וזהו.
״אני חושב שלא שמעתי טוב.״ הוא נועל את הבר. ״יש לך חמש דקות לאוטובוס. אני מציע לך לרוץ שלא תפספסי אותו.״
איזה מניאק. יש לו רכב. למה שלא יציע לי טרמפ?
אני מחייכת חיוך חמוץ. ״כן.״ אני מתכוונת לזוז אבל מכונית מוכרת תופסת לי את העין. אדוארד יוצא מהרכב שלו והמבט שלו מצמרר בטירוף.
הוא יפהפה.
אני יודעת שאני אמורה לכעוס עליו.... אבל....
״אז תרוצי לתפוס את האוטובוס?״ לוקאס שואל וקוטע את המחשבות שלי. הוא כאילו מת לראות אותי מתאמצת ורצה. מת לראות אותי סובלת.
״יש לי טרמפ הביתה. אני מעדיפה לרוץ אל החבר שלי,״ אני מצביעה אל אדוארד בקלילות.
לוקאס שולח לאדוארד מבט מהיר ואז אליי. אני לא מחכה שהוא יגיד משהו. אני רצה אל אדוארד והגבות של אדוארד מתרוממות בהפתעה. אני נעצרת מולו, מתנשפת מהריצה הקצרה. ״אתה יכול לנשק אותי?״ אני רוצה להוכיח ללוקאס משהו. משהו לא מוסבר.
הוא נאחז בעורף שלי. ״מה את מנסה לעשות?״ קולו חשדני.
״בבקשה,״ אני מתחננת.
השפתיים שלו נחות על שלי. אני עוצמת את עיניי ומתמכרת לתחושה. אמרתי שלא אתמכר.. אבל התמכרתי. לעזאזל. איך אפשר שלא?
הלשון שלו חוקרת כל פינה בפה שלי. אני נאחזת בו, מבקשת עוד.
אני מרגישה נצח איתו.
ואז אנחנו מתנתקים. אני עדיין מתנשפת. עיניי נפקחות באיטיות כי אני פשוט.. מעורפלת מרוב עונג. השפתיים שלו זה אורגזמה מיידית במלוא המילה.
״הוא הלך?״ אני שואלת בשקט.
הלסת שלו מתקשחת. ״מה אכפת לך אם הוא הלך?״
״הוא הלך?״ אני שואלת שוב.
״לא.״ עיניו מתכהות בכעס. הוא מושך אותי אליו בחזרה והפעם הנשיקה רכושנית יותר. הוא אפילו נושך את שפתיי ומכאיב לי, אני מתנתקת ממנו בגניחה חלשה. ״תכנסי לאוטו, קלובר.״ הוא מתרחק ממני ונכנס לצד הנהג בנהמה.
מה הקטע?
אני נכנסת לרכב במהירות. ״למה אתה כועס עכשיו?״ אני חוגרת את עצמי ומחפשת את לוקאס שאין לו שום זכר.
״את מחפשת את הבן זונה? את רוצה אותו?״
״לוקאס באמת בן זונה.״ אני ממלמלת. ״והעולם צריך להתהפך, והוא צריך להיות הגבר האחרון בעולם, ואני צריכה להיות ממש נואשת כדי לרצות אותו. איכס. זה דוחה. הוא דוחה.״
אדוארד מכחכח בגרונו ומתניע את הרכב. ״אז למה היה לך
אכפת?״
״הוא מגעיל. הוא הציע לי לרוץ לאוטובוס כי זה האוטובוס האחרון. יש לו רכב! למה שלא יציע לי טרמפ? איזה מניאק.״ אני מוציאה את כל הכעס שלי. ״נכון שהוא מגעיל?״
״את רוצה שאטפל בו?״
אני נחנקת מאוויר. ״ל-לא.״ אני טופחת על החזה שלי בדרמטיות. ״אלוהים,״ האוויר חוזר אליי במכה מהירה. החזה שלי עולה ויורד בנשימות מסובכות.
אדוארד שולח לי מבט מהיר. ״את דרמטית.״
אני יודעת.
הנסיעה עוברת יחסית מהר. אני מהנהנת לחיוב במבוכה, ״תודה על הטרמפ.״
״מתי שתרצי.״ הוא מדליק סיגריה ומחכה שארד. אני מחכה לראות את העשן יוצא מהפה שלו. תוך דקה זה קורה והוא קולט שאני בוהה בו. ״מה?״
״כלום.״ אני מסמיקה תוך מאית שנייה. אני פותחת את הדלת במהירות וסוגרת בעדינות, אני רצה בשביל לבניין.
הנייד שלי רוטט. אני לא מתייחסת, אבל אז הנייד שלי מצלצל.
״הלו?״ אני עונה מבלי להביט בנייד.
״למה לוקח לך שנה לענות?״ קול עמוק, מאופק.
אני מחייכת כשאני מביטה בצג של המסך. ״אדוארד?״
״קשה לך לכתוב הגעתי?״
אני מתחילה לצחוק. ״אתה דואג לי?״
״לא.״ הוא עונה מהר יותר מברק שמכה בשמיים.
אני צוחקת חזק יותר. הוא מנתק.
אני לא מאמינה.... הגבר הזה מטורף.
••••••••
היי בנות, עכשיו כתבתי את הפרק האחרון עם דמעות בעיניים. אני חושבת שזה הסיפור הכי טוב שכתבתי ואני רוצה לצרוח מהתרגשות. אני כל כך מחכה שתגיעו לפרק האחרון.❤️
YOU ARE READING
סינדרלה
Romanceקלובר רק ניסתה להציל את אביה שוב, אבל סיכנה את עצמה. קלובר שוב דיברה יותר מדי. והגבר שעמד מולה, סובב את עולמה. קלובר רצתה להיות סינדרלה כדי להציל את חייה, והגבר שהיה איתה לא ממש היה הגיבור. הוא הנוול. הנוול שהתאהב בגיבורה הראשית של הסיפור. סינדרלה.
