סינדרלה

18

קלובר מיי
אני לא מפסיקה לשהק, אפילו ניסיתי לסתום את האף שלי. זה היום האחרון של שבירת השתיקה. לגמרי קטן עליי. לא דיברתי לא עם ג'קסון ולא עם אדוארד.

אני עושה את דרכי למטבח לשתות מים לפני שהקיבה שלי תתרחב.
כמו לתינוקות, נכון?

״תשתי מים,״ קול מבהיל אותי. אני מצייצת ומניחה יד במהירות על הפה לפני שאני אגיד שהוא הבהיל אותי רצח. אני שותה מים ומבטו עוקב אחרי. ״את עדיין לא מדברת?״ הוא מתקרב וסוגר עליי. שיט. הוא ממש מאחורי.

אני מסתובבת באיטיות וראשי נתקל בחזהו המושלם. הוא לובש מכופתרת לבנה, כמעט כמו תמיד. עיניי עולות באיטיות אל פניו וכמעט נתקעות על השפתיים המדהימות שלו.

״רוצה לראות איך אני אגרום לך לדבר?״ שיט. אני מנידה בראשי באיטיות לשלילה.

החיוך שלו מעביר לי גל חם בכל הגוף.

מושלם.
מושלם.
מושלם.

וכל זה בשבילי?

אצבעות נעימות וחזקות מתחפרות בשיערי ומיישרות את פניי אליו. ״סינדרלה?״ והלב שלי מחסיר פעימה. ״את רוצה שאראה איתך את הסרט המטופש?״

אני רוצה לצרוח כן. אני ממצמצת בעיניי, וכשאני רוצה להנהן לחיוב אני לא מצליחה, הוא תופס את השיער שלי ומונע ממני להגיב בראשי.

״תדברי.״ הוא מתקרב עוד קצת. גופו קשיח ונעים. הריח שלו מושלם. אני כמעט מתעלפת מהרגע המדהים הזה. ״קדימה, סינדרלה, אני יודע שאת רוצה.״ עיניו משתהות על שפתיי.

אני מהדקת את שפתיי כאילו זה מה שיעצור אותי מלדבר.

אני גם ככה אלך ולא אראה אותו לעולם החל מהיום. אולי כדאי שאנשק אותו? אני ממש רוצה לנשק אותו. ממש ממש רוצה. בצורה ממש ממש נואשת.

אני פולטת נשימה רועדת לנוכח הקרבה המערפלת הזאת.

ריח מדהים.

כבר אמרתי שהריח שלו מסחרר?

אני מתקרבת עוד קצת אליו, עיניו נשארות ממוקדות עליי, הוא בוחן כל תגובה של פניי. אני רוצה אבל מפחדת.

לעזאזל.

זין על הפחד.
הפחד לא מוביל אותנו רחוק.
מי צריך אותו בכלל?

״סינדרלה,״ קולו מתקשח. האיבר שלו ממש נעשה קשיח כנגד הבטן התחתונה שלי. ״אל תעשי את זה.״ נימת קולו חלשה, מדגדגת.

איך אפשר שלא?

אני מושכת אותו אליי, מוכנה לקבל את הדחייה לפחות במחשבה שהשפתיים שלו ושלי נגעו אחד בשניה, אבל הדחייה לא מגיעה. הוא נוהם ומצמיד אותי בהרבה יותר קרוב. החזה שלי נמחץ כנגד שלו. הישבן שלי פוגש בשיש הקר ואני כמעט מצייצת.

אני צריכה לסתום את הפה.

הלשון שלו מדגדגת את שלי, אני לא יכולה שלא להשמיע קולות חלשים. הוא באמת מוצץ את הלשון שלי, ועד כמה שזה מטורף זה נעים.

הלשון שלו מתגרה, חוקרת, ולעזאזל, אני מתה על זה. זה מוציא ממני קולות שלא שמעתי עד כה.

זה בגלל שלא דיברתי במשך שבוע או בגלל שאדוארד לוהט בטירוף?

יש לו מגע מטריף.
לשון משגעת.
שפתיים מושלמות.
ריח מדהים.
קול נעים.
ידיים חזקות.

הוא לגמרי צריך להיכתב בספר ההיסטוריה. הגבר הכי לוהט של היקום.

הוא מתנתק ממני באנחה. אני פוקחת את עיניי. עיניו פקוחות כאילו הוא לא עצם אותן לרגע. ״זה,״ הוא נהם. ״לא אמור לקרות.״

מה זה אומר בכלל?

אני רוצה לשאול, אבל המגע החמים נעלם כשהוא מתרחק ממני.  ״שליטה מחורבנת,״ הוא מהדק את הלסת שלו. אצבעותיו נאחזות בירכי הימנית שלי בחוזקה. ״אל תעשי את זה יותר.״

אני לא מבינה.

הוא זרם בכל העניין של הנשיקה.
הוא שמוק בטירוף אם הוא מתחרט.

אוף בדיוק החמאתי לו על זה שהוא צריך להיכתב בספר ההיסטוריה.
הפעם שיכתב בתור השמוק העולמי, בסדר?

תחושת עלבון מכה אותי.
תחושה נוספת של ניצחון מגיעה איתה.

אדוארד שולח לי מבט כזה ארוך ומטריף, שאני מאבדת את הטעם בפה שלי, ומרוב שאני מאבדת אותו הפה שלי נעשה יבש.
הראייה שלי, מתעלפת כמו חלום.
השמיעה שלי, נעלמת מרוב שיש לי קולות באוזניים.

מה הקולות אומרים לי? אדוארד לוהט בטירוף.

אדוארד מנתק את עיניו ממני והולך.

••••••

תודה שאתן אתן!
אתן לא מבינות אפילו כמה התגובות שלכן מדרבנות אותי להמשיך❤️