סינדרלה

28

חלק 2
קלובר מיי
אני משלבת את ידיי בניצחון. ״באמת התנשקת עם מישהו?״

״כן,״ אני מביטה בו שוב והפעם לא מורידה את עיניי.

״בסדר.״ הוא עדיין נראה מאופק.

״ורקדתי איתו,״

״קלובר.״ הוא ממלמל את זה כמו קללה, בנהמה מאופקת. אני מחייכת. ״תזהרי עם הפה שלך.״

״אם זה יעשה לך טוב, אז שתדע שדמיינתי שזה אתה.״

המבט שהוא זורק לי הופך את הלב שלי. ״את רוצה לחזור לבית שלי?״

אני מהנהנת לחיוב. הוא מכחכח בגרונו ועושה סיבוב בצומת. מחשבה דבילית עולה לי לראש. ״עשית פעם שלישיה?״ אני שואלת את השאלה באותה המהירות שהיא עלתה לראשי.

הוא נחנק מכלום. ״מה? מה שאלת אותי?״

״היית פעם בשלישיה?״ אני שואלת שוב.

״אה,״ הוא מגחך. ״כן.״ החיוך הקטן שלו נשאר על שפתיו.

״פעם אחת? מתי?״

״כמה פעמים כשהייתי בתיכון. למה?״ הוא שולח לעברי מבט חטוף.

״אתה לא עושה את זה יותר?״ אני מעקמת את ראשי כשאני בוהה בו בסקרנות.

השפה שלו מתעקלת. ״לאן את חותרת, סינדרלה? את רוצה לעשות שלישיה?״

אני נוחרת בבוז. ״עוד אתחיל לחשוב שעשית את זה עם רק בנים.״ החיוך שלו נופל. ״צוחקת איתך, מותק,״ אני אומרת את הכינוי באיטיות, מתגרה בו. ״אז זה היה בת ובן ואתה?״

״לא.״ הוא מחזק את האחיזה על ההגה. ״שתי בנות ואני,״

אני שורקת בהתפעלות. ״באמת?״

״לאן את חותרת, קלובר?״ הוא נשמע מעוצבן.

״בטח היה מישהו מקופח... נכון? זה תמיד ככה בשלישיות. אני הייתי בחבורה של שלישיה.״ הוא פורץ בצחוק. הצחוק שלו נעים בטירוף. אני מחייכת ולחיי מתלהטות. ״מה? מה מצחיק?״

״את, אלוהים, קלובר,״ הוא משפשף את הזיפים שלו. ״זה לא אותו הדבר.״ החיוך שלו רגוע על הפנים המהממות שלו. ״כשתרצי לעשות שלישיה אני לא אקפח אותך, בסדר?״ זה היה בדיחה, אבל אני לוקחת את זה אישי.

אני מחייכת. ״לא אני לא רוצה לחלוק אותך, אלא אם כן אתה מוסיף גבר.״

הוא בולם את הרכב. אני עפה קדימה ונאנחת בכאב כשאני מקבלת מכה. ״הפה שלך יהרוג אותך ואותי ביחד. שום גבר לא נכנס לתמונה.״

״למה?״ אני משפשפת את המצח שלי. ״הכאבת לי.״

״אני לא חולק. שימי כבר חגורה.״ הגבר הזה פשוט לא יתנצל, מה?

״לא חולק?״

״מה ששלי- הוא רק שלי.״ הוא אומר בנהמה. אני מתאפקת ומנסה להשתלט על הפרפרים בבטן. עכשיו אני רטובה מכמה מילים טיפשיות.