המחששה בבית־הספר הייתה נראת כמו מזבלה עירונית וזה עוד ביום טוב. שלושים הכסאות השבורים ביותר בבית־הספר מעל הרים של בדלי סיגריות ושאריות של אריזות מזון. זה עדיין לא הפריע לי להעביר שם את רוב זמני בשעות הלימודים. היה לי כסא קבוע שם כמו שהייתה לי ספה קבועה בזולה, והרים של זמן לבזבז.
ביום למחרת קורל ואני ישבנו שם, השעה הייתה מוקדמת כל כך שעוד לא סיימתי את הקפה שלי אפילו. לגמתי את השלוק האחרון שלו וזרקתי את הכוס לפח בזריקה. כמובן שהפח עלה על גדותיו.
התחלתי לגלגל לי סיגריה. זאת הייתה השעה הראשונה במערכת אבל כבר אמרנו שנבריז כי זאת הייתה שעה עם המורה ליאת, שלא סבלה כל אחת מאיתנו יותר מאת השניה.
״אז, מה את אומרת על מורן? הוא אמר לי שדברתם קצת,״ קורל חייכה אלי בעיניין.
חייכתי אליה בחזרה חיוך עקום.
מורן היה אחד מהנערים הכי יפים שראיתי בחיי. עם העור השחום שלו והזיפים הגבריים, הוא נטף סקס אפיל כמו גבר אמיתי והיה רק בן שמונה־עשרה. כל הבנות בבית הספר היו זורקות את עצמן לרגליו. אני עוד לא החלטתי מה אני חושבת עליו.
עידן, מהכיתה של דין, נכנס למחששה ובעצם הציל אותי מלענות לקורל. הוא מיד חייך כשראה אותי. חייכתי אליו בחזרה באילוץ והוא ראה זאת כהזמנה ובא לשבת איתו. מאז שהוא התחיל איתי אז ביום ההוא בזולה, הוא לא שחרר ממני. ידעתי שזה מעצבן את דין, דבר שכמובן הסב לי הנאה גדולה, אז אפשרתי לזה להמשך. בעיקר עכשיו שדין ואני עדיין לא דיברנו אחד עם השני. הבאתי לו טיפול-בשקט אחד רציני, וידעתי שזה עניין של זמן עד שישבר ויספר לי הכל. שנאתי שהבנים לא משתפים אותי בדברים. הייתה לנו דינמיקה קשה בחבורה וזה היה ברור שאין סודות. לא הבנתי מה כבר קשור למורן שהוא לא יכול לספר לי.
"באת לשדוד לי עוד סיגריות?" עקצתי את עידן עם מעט רצינות.
הוא הוציא חפיסת 'נקסט' מהתיק שלו בתור תשובה ואני הנהנתי ברצון.
"אז אתה יכול לשבת איתנו." שפטתי.
הוא חייך אלי בשמחה והביא לי סיגריה. "שלא תבכי." הוא עקץ, אבל אני עדיין לקחתי את הסיגריה, מחייכת אליו בשעשוע. טחבתי אותה בין שפתיי העבות והוא התעקש להדליק לי אותה, ואז הדליק לעצמו. קורל ניצלה את הזמן כדי לסמן לי – ״חתיך" – עם שפתייה המחוייכות ואני עיוותי את מבטי בתגובה.
.
אחרי ארבעים־וחמש דקות ארוכות במיוחד של לימודי מלחמת־העולם־השנייה, הרגשתי עייפה עוד יותר מבבוקר. זרקתי את תיק הגב שלי על כתפי ונמלטתי מהכיתה.
התקדמתי לכיוון המחששה כשהרגשתי יד משתלבת בשלי. גבו של דין הוביל אותי אחריו. תלתליו הבהירים קפצו מעל ראשו כשירדנו במורד המדרגות אל הקומה התחתונה. האחיזה שלו בידי הייתה עדינה אבל כתפיו היו קפוצות. נכנסנו לכיתה נטושה שהיו משתמשים בה רק לפעמים.
YOU ARE READING
עוד
Romansaהושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה...
