ברגע שהתרחקתי מהשפתיים של מורן, הרגשתי גל בחילה עולה בי. העפתי את גופו הענק ממני בכוח וקמתי משם בריצה. הגעתי לקצה המבודד ביותר של העין-מור ורכנתי כדי להקיא.
החזקתי את שיערות ראשי ונתתי לכל הרעל לצאת. ברגע שהגל הראשון הפסיק נשמתי לרגע ואחריו מיד הגיע השני. נבו הופיע אחרי כמה דקות והביא לי מים, מלטף את גבי בתמיכה. צרב לי הגרון והעיניים שלי צרבו מדמעות.
כשהפסקתי להקיא סוף-סוף, בר הופיע והסתכל על מישהו מאחוריו. ״נראה לי הגיע הזמן לחזור לקיבוץ.״ הציע.
הייתי מטושטשת לחלוטין אבל זיהיתי את הקלאב-קאר של אבא של דין כשהתיישבנו במושב האחורי שלו. נשכבתי עם ראשי על ברכיו של נבו ואבדתי את ההכרה תוך כמה שניות. התעוררתי לסירוגין כל כמה דקות והרגשתי אנשים מדברים מעלי בסערה אבל כל פעם לא הצלחתי לקום וחזרתי להרדם בעל כורחי. שמעתי את השם שלי ואת של מורן ואת של קורל, וכל מיני מילים כמו, ״בוכה״, ״בגדה״. ככה נמשך במשך אולי שעה.
הפעם הבאה שהתעוררתי הייתה כשכבר נסענו והרוח הדוקרת בכפור העירה אותי. הבטתי אל המושב הקדמי וסקרתי דרך המראה את דין נוהג במבט אטום. הוא העיף מבט לעברי כשראה אותי דרך המראה ונסיתי לשמור על קשר עין עם עיניו הזוהרות. התיישרתי במקומי ונבו הופתע לראות אותי ערה. ״איך את מרגישה?״ הוא שאל בקול רך.
הנהנתי כדי לסמן שבסדר והוא העביר לי בקבוק מים. שתיתי אותו בצורך ואז חיבקתי את עצמי כנגד הקור. השיער שלי עף לכל עבר מהרוח הקפואה והייתה אווירה מתוחה ושקטה בין כולם, הרעש היחיד היה הגלגלים כנגד דרך העפר.
הגענו לקיבוץ בתוך כמה דקות ועצרנו מול הבית של בר. הוא נעמד מחוץ לקלאב-קאר מולי והסתכל עלי במבט טעון.
״מה?״ אמרתי בקול צרוד ומיד בלעתי רוק. הייתי מותשת ורק רציתי להיות לבד.
״מה נכנס בך?״ הוא שאל ביאוש. העיניים החומות שלו הסתכלו עלי בכעס מאופק.
״מה?״ לא הבנתי והייתי כל כך עייפה.
״מורן.״ הוא הזכיר. ״קורל ראתה אתכם, לרי.״ הוא נראה עצבני בשבילה.
עיניי נפערו ואז העברתי את היד על ראשי ביאוש והרגשתי כמו סתומה. לא חשבתי על קורל אפילו. הרגשתי רע ולא ידעתי איך לענות לעיניו הכועסות של בר.
״תרד ממנה, היא גמורה.״ נבו ניסה להרגיע את העניינים כמו תמיד.
לבר לא היה אכפת והוא רק המשיך להתעצבן. ״מה נכנס בך בזמן האחרון?״ שאל שוב.
״בר, תפסיק להתערב, הבנו שאתה חם על קורל אבל זה לא עניינך.״ נבו אמר בפקודה ונראה כועס.
״חלאס, זה לא קשור לזה שאני רוצה אותה, גם דין חושב כמוני.״ הוא מיד האשים.
YOU ARE READING
עוד
Romanceהושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה...
