עשיתי תחרות מבטים עם הבבואה שלי במראה. רציתי להראות טוב היום, אז לבשתי חולצת בית ספר שחורה, גזורה, שחשפה את עצמות הבריח שלי, שדין כל כך אהב לנשק. התאמתי לזה איזה מכנס ג'ינס סקיני, לא כמו הנפוחים שבדרך כלל לבשתי. זה הבליט את גופי ונראתי טוב, ובכל זאת, את עיניי הבדולח שלי הקיפו שקעים כהים, כתוצאה מבכי כל הלילה.
הדבר הכי קשה היה שלא הייתי יכולה לקחת יום הפסקה כדי להתאפס על עצמי ולבלוע את הרגשות שלי, הייתי חייבת לראות אותו כבר היום בבית הספר. הסתכלתי על עצמי במראה. "לא לבכות יותר, זהו." אמרתי לעצמי בכעס ויצאתי לדרך.
כל הלילה רק חשבתי עליו. הייתי קרובה אל כל הבנים, עדיין ביני לבין דין תמיד היה קשר מיוחד. מהיום שנולדתי הוא לא עשה דבר מלבד להגן עלי. הוא היה חבר מהסוג שתמיד היה שם כשהייתי צריכה. מהדברים הקטנים כמו הפעם ההיא שנקעתי את הרגל בטיול השנתי ועד דברים ענקיים כמו היום שאבדתי את אמא שלי. היינו רק בני אחת-עשרה כשהיא נפטרה, אבל הוא לא עזב אותי לשניה.
הוא היה הראשון שסיפרתי לו כשהתנשקתי בפעם ראשונה והראשון שתמיד רציתי לספר לו סיפורים מצחיקים שקרו לי.
פתאום הבנתי שהקשר הזה שהתגלגלנו אליו – המוזר, כבר לא נראה לי כל כך מוזר. לא היה בן אדם שהייתי סומכת עליו חוץ מעל דין כדי להיות הראשון שלי.
עכשיו בדיאבד הצטערתי על זה.
כשהגעתי לתחנת האוטובוס, לא ידעתי איך להכין את עצמי למפגש איתו. שמתי אוזניות ועליתי לאוטובוס בבת אחת לפני שאני אצליח להתחרט. לא הבטתי באף אחד ושום דבר. ראיתי את התלתלים הבלונדינים מקפצים מעל המושב ואת מגפיו משתלשלות אל המעבר. הסטתי מבט מהר והתיישבתי ליד בר במהירות.
"בוקר טוב," הוא זימר.
חייכתי אליו באילוץ והפעלתי מוזיקה בעוצמה גבוהה.
מאחר שהכיר אותי, הוא הניח לי לנפשי ואני רק בהיתי על הדרך כל הנסיעה, מנסה לא לחשוב על שום דבר שיחזיר את הדמעות.
.
כשקורל התייפחה בקול פעם נוספת, הבנתי שהיום הזה הולך רק להתדרדר. "אני כל כך סתומה, אני לא מאמינה." היא לחשה והסתירה את העיניים הדומעות שלה בידייה.
מהבוקר קורל נראתה לי לא מאה-אחוז אבל בהפסקה כשהתיישבנו במחששה והשפה שלה התחילה לרעוד כאילו היא עומדת לבכות, משכתי אותה הצידה כדי שתוכל להתפרק במקום פרטי.
מסתבר שגם חופשת החנוכה של קורל הייתה נוראית. הבנתי בערך לפי מה שאמרה בין ההתייפחויות שלה שהיא הסתכלה במקרה בהודעות של מורן וראתה שיחות עם בחורה אחרת. היא אמרה שהיה די ברור מהשיחות שהם שכבו בזמן שהוא היה איתה. זה היה כבר לפני כמה ימים ומאז היא הספיקה כבר להתעמת ולהפרד ממנו.
YOU ARE READING
עוד
Romanceהושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה...
