אני מאשימה את נבו בנוכחות שלי בסיטואציה הנוראית הזאת.
ישבנו בזולה, שנראתה הרוסה הרבה יותר מאז הפעם האחרונה שהייתי פה לפני חודשיים; השולחן התעקם ושלולית מי גשם נקותה בו, הספה הטובה הייתה מלאה בבוץ והצמחים מסביב נראו עייפים יותר מבעבר.
ישבתי על הספה הגדולה. לידי ישב נבו ולידו עדן, שכנראה הבינה את המצב הלא נעים, כי היא לא הפסיקה לנסות להעסיק אותי. מולי בכורסא הקטנה ישב בר, מכורבלת על ירכיו ישבה קורל, שלא הפסיקה לנעוץ בי מבטי שנאה, מהשניה שפסעתי אל תוך הזולה. ומשמאל, דין וחן צמודים על הספה הקטנה.
עברו שבועיים מאז האזכרה, ומאז נבו ובר לא שחררו ממני לרגע. כל יום אחרי בית-הספר הם באו לבית שלי במקום לזולה, כי לא הסכמתי לבוא לזולה.
הייתי אפטית אליהם כמו שהייתי אל כולם אבל הם לא שחררו ממני ורק הזכירו שהם גם לא הולכים לשחרר.
לפני כמעט חודשיים כשהכל התחיל הם חשבו שאני סתם בתקופה, במחזור. שזה יעבור. עכשיו הם הבינו שאני מתמודדת עם משהו יותר רציני אבל הם לא יכלו לדמיין מה. הם נצלו כל דקה פנויה בנסיון להסיח את דעתי מהבעיות שלי.
לפעמים זה עבד אבל לפעמים שקעתי בזה שאבא שלי עדיין לא חזר הביתה, או בזה שדין לא בחיים שלי יותר.
הגעגוע לדין התחיל לשלוט בהכל. התחלתי לדמיין אותו לפעמים, איך הייתי מספרת לו כל מה שעובר עלי. איך הוא היה מחייך אלי עם עיניו היפהפיות כשהייתי מספרת לו משהו מצחיק. איך הוא היה מנשק אותי אם הייתי מספרת לו כמה אני מתגעגעת אליו ושאני רק רוצה להיות איתו.
אבל בקושי ראיתי אותו אפילו החודש. והפעמים היחידות שבהן כן ראיתי אותו הוא היה עם חן. נבו ובר אמרו שהוא התרחק גם מהם והיה בא לזולה רק לפעמים ובדרך כלל חוזר הביתה ישר אחרי בית הספר, כמוני. הם אמרו שהוא לא מדבר עלי אבל הם יודעים שהוא חושב עלי. שהם לא יודעים מה עובר עליו.
אני ידעתי.
הוא הרגיש רע על מה שעשה לי, אבל מה הוא יכל לעשות. הוא אהב אותה ואני אהבתי אותו. זה היה עד כדי כך פשוט וגם עד כדי כך פטתי. הוא אמר לי שהייתי בעיניו טעות ואני עדיין הייתי מאוהבת בו. הוא אמר לי שכשאני אתאהב אני אבין ובאמת הבנתי.
ואז הגיע היום הנורא ההוא שבר ונבו גררו אותי לזולה. מוקפת בשלושה זוגות מאוהבים, הרגשתי קטנטנה.
התעסקתי בטלפון בחוסר מעש. הכל כדי לא להסתכל על הזוג משמאל. לא הצלחתי לעצור את עצמי והצצתי. חן נראתה מתוקתקת היום כמו תמיד. חולצת בית ספר צמודה ויפה, ג׳ינס יקר ומחמיא ותיק מעצבים. היא הייתה יפה עם השיער הכהה והפנים הנקיות וקנאתי על כל דבר שהיה לה. הבטתי בדין בתיסכול.
הוא הפנה אלי עיניים רכות, שמיד התקשו כשמבטנו התחברו. ידו על הירך שלה ושפתיו קפוצות, פניו לא מגלות לי דבר. הוא נראה נאה כמו תמיד ותהיתי מה הוא חושב כשהוא מסתכל עלי.
YOU ARE READING
עוד
Storie d'amoreהושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה...
