״היי.״ אבא שלי אמר בהפתעה כשהתיישבתי מול ליאור בלי לומר מילה. הוא נראה כל כך שונה שהרגשתי שזאת הפעם הראשונה שאני מסתכלת עליו. העיניים שלו התרככו בצורה שלא ראיתי כבר שנים ואילו אני נעצתי בו מבט אטום. הוא בלע רוק בכבדות כשהבחין בקרירות שלי. הוא היה חגיגי עם מכופתרת ושיער נקי לשם-שינוי, אבל אני לא האמנתי לכלום ורק רציתי להשאר רחוקה. ולהשאיר את ליאור רחוקה.
״לרי!״ קראה ליאור בשמחה והביטה בי עם עיניי הדבש שלה. היא התלבשה יפה עם חצאית וחולצה לבנות לכבוד שישי, כמו שאהבה תמיד להשקיע.
חייכתי אליה באהבה ואז הורדתי את החיוך כשראיתי שוקולד על המגש שלה. ״מה זה, את יודעת שאסור לך שוקולד בערב.״ הזכרתי ושלפתי את השוקולד.
״אבא מרשה לי.״ היא התרגזה.
הסתכלתי עליו בכעס והוא הסתכל עלי בחזרה במבוכה. ״אז אבא יהיה איתך כשלא תרדמי עד שתיים-עשרה.״ אמרתי לו בעצבים וגלגלתי עיניים, זורקת עליו את השוקולד שלה.
הוא תפס אותו בקושי והסתכל עלי כחסר-אונים. ״ל-לא ידעתי.״ פלט. ברור שהוא לא ידע. מה הוא יודע עלינו בכלל? לא חשבתי שאני ארגיש ככה כשהוא יחזור. האמת שלא חשבתי בכלל על מה יהיה כשהוא יחזור. עכשיו לא ידעתי מה להרגיש ורק לא רציתי לפתח תקוות שווא שוב ולהפגע ממנו כשלא יעמוד בציפיות שלנו, כמו תמיד.
״מתי חזרת?״ פלטתי בחוסר-כוח.
״לפני שעה.״ הוא סיפר בעדינות, מעביר את ידו במעלה שערותיו הנעלמות.
״טוב, בהצלחה.״ לקחתי את המגש משם בחזרה אל הבנים. הסתובבתי רק לנעוץ בו מבט אחרון שקוויתי שיבין. מבט שאמר שלא הולך להיות לו שום קשר אלי. בחיים.
אולי כן הבנתי מה אני מרגישה עכשיו מולו. רק כשראיתי אותו פיכח הבנתי כמה הוא פגע בי כשהיה שיכור. ועכשיו הוא מנסה להיות אבא שלי שוב? הוא יכול להיות עם ליאור, הוא יכול לנסות לתקן דברים עם ליאב, איתי הוא סיים.
אבל הוא המשיך לנסות.
בשבוע שאחרי, בכל פעם כשקמתי להעיר את ליאור, היא הייתה כבר ערה. בכל פעם שליאב התחיל להכין כריכים, אבא שלי הכין לנו כבר.
בחמישי בבוקר הגיע השיא, כשקמתי וכבר היה לי קפה מוכן על השיש. הסתכלתי על אבא, שקרא עיתון בפינת האוכל בצורה נורא אופיינית לפעם.
זה נגע בי באופן שלא צפיתי והעלה יותר מידי זכרונות שנסיתי לקבור. פעם הוא היה קורא עיתון בכל בוקר לפני העבודה ואמא הייתה מכינה לנו כריכים, הבטן ההריונית שלה עם ליאור גדולה. היא תמיד הייתה לבושה בפיג'מה ועם חיוך רגוע על פניה. אחרי זה הוא היה מכין לה קפה, כי למרות שהייתה מסוגלת להכין קפה לעצמה, היא אהבה את איך שהוא היה מכין לה. היא הייתה תמיד שותה אותו בשקיקה ומחייכת אליו שוב עם עיניי הדבש שלה ורק אז הוא היה יוצא לעבודה.
YOU ARE READING
עוד
Romantizmהושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה...
