עוד

פרק 4- יד ימין על כתף שמאל

הדבר שהבנים ואני הכי אהבנו לעשות ביחד היה לרבוץ. זה היה יום שבת שימשי יחסית לדצמבר וזרקתי את הסריג שלי לצד השני של הספה. כל אחד מאיתנו השתלט על ספה בהמרחות והיה משעמם באופן די שגרתי. ״משעמם לי ברמות.״ אמרתי כשלהדליק ולכבות מצית הפסיק להיות מרתק.

״אולי תעשי לנו סטריפינג.״ הציע דין, מרים את עיניו מהסיכומים שלו בהיסטוריה רק כדי להסתכל עלי בשעשוע. משקפי הראיה שלו הדגישו את עיניו.

״אולי תקפוץ לי?״ החזרתי לו בחיוך עוקצני.

הוא גיחך.

״אלוהים, אין לכם פילטרים, הא?״ שאל אפיק בהפתעה ממקומו. אפיק היה שמיניסט וישב איתנו היום רק כדי שנעזור לו עם האירגונים לעין־מור חנוכה, שהלך והתקרב. וכשאני אומרת נעזור, אני מתכוונת – נבו יעזור.

אפיק רצה שנלמד איך עושים את זה כי האחריות הייתה אמורה לעבור אלינו בשנה הבאה, אבל לאף אחד מאיתנו לא באמת הייתה את רמת האחריות-העצמית כדי להפיק דבר כזה ונראה שזה היה הולך להיות כישלון עצום. נבו השתדל, אבל הוא היה מרחף וגם עליו אפיק לא סמך בלב-שלם.

הוא הסתכל על דין ועלי בהפתעה על חילופי הדברים שלנו ואני גלגלתי עיניים בשעשוע.

״הם תמיד ככה.״ זרק נבו והחזיר את תשומת ליבו לשיחה שניהלו עד שהיא נקטעה בגסות על-ידנו.

״אנחנו תמיד ככה?״ שאל דין בחוסר מודעות משוועת, מתעסק עם התלתל הקידמי שלו ונראה חמוד נורא. הוא שכב על הספה הכי גדולה וראשו נשפך על מסעד הספה. הוא משך את ראשו מעלה כדי להסתכל עלי בספה שליד.

חייכתי אליו. ״תמיד.״ השבתי.

״אולי בסוף באמת תעשי לי סטריפינג.״ הוא הציע בחיוך שובב, ולמרות שכולם שמעו אף אחד חוץ ממני לא הבין שהוא לא מתבדח כבר.

חייכתי אליו בהתגרות, מושכת את כתפיי במסתוריות.

התשובה שלו הייתה חיוך כובש שהקריס את עולמי, עם הגומה האחת שלו והשפתיים העבות שהתקפלו בצורה סקסית מידי. הכי קשה היה להיות לידו כשלא יכולתי להתקרב.

הנחתי יד ימין על כתף שמאל – הסימן הקבוע מראש שלנו. הוא הנהן באותו חיוך והפנה ממני מבט רק כדי להסתכל שאף אחד לא מסתכל, כשראה שכל השאר בעיסוקהם הוא סימן לי עם אצבעותיו, עשר, אצלך.

חייכתי בציפייה. עשר תמיד הייתה השעה שבה הוא היה מסיים את האימונים שלו, הוא היה מגיע אלי חתיך אחרי מקלחת ועם הרבה אנדרנלין לפרוק.

״טוב, בואו נלך לאכול לפני שהמוח שלי יתפוצץ.״ הציע נבו, שנראה שלא נהנה מסדרת השיעורים לתכנון העין־מור שאפיק העביר לו.

״למה אתה עושה את זה בכלל?״ שאלתי אותו. כולם קמו ואני התחלתי לארגן את הטבק שלי אל תוך התיק-הקטן שהבאתי, שהיה מיועד בדיוק לזה. בר התחיל לקום בשעמום, מכבה את הסיגריה שלו ורק דין נשאר בתנוחת רביצה.