דין נעלם לאנשהו.
למשך זמן־מה רק נשארתי שכובה עם גבי כנגד המיטה, מביטה על התקרה ונהנת מהריחוף הקל שהייתי נתונה בו. כל הגוף שלי עדיין רתח מתשוקה, המוח שלי היה מעורפל מרוב עונג ושפתיי נמתחו מעלה באופן בלתי רצוני.
לקח לי כמה דקות לשכנע את עצמי לקום. מצאתי את החזייה והתחתונים שלי בקלות ואז את המכנסיים מסתתרים מתחת לשידה, לשם דין זרק אותם מוקדם יותר. המשכתי להסתובב בחדר בחיפוש אחר החולצה שלי, במקומות הזויים לגמרי בחדרו שהבגדים שלי תמיד מוצאים את עצמם בהם.
"לרי." קפצתי במקומי בבהלה והסתובבתי לפניו של דור, אחיו הגדול של דין. שילבתי ידיים במבוכה מול החזה שלי. הוא ניסה להחניק צחוק כשניפף בחולצה שלי מול פניו והסתיר את עיניו עם ידו השניה. "מחפשת את זה?"
"אמ, כ-כן." גימגמתי ובתנועה מגושמת חטפתי את החולצה. הוא גיחך לעצמו ונעצתי בו מבט רגוז. "תפסיק להיות מניאק." דרשתי.
הוא פרץ בצחוק מתגלגל, עיניו עדיין עצומות. "מצטער, מצטער." הוא ניער את ראשו בנסיון להפסיק, תלתליו הדומים לאלה של דין התנערו מעל ראשו. הוא היה גבוה מדין – מה שהיה מרשים במיוחד. הוא גם היה מנומש מדין, בעוד שלדין היו נמשים אחדים אבל בולטים על אפו ומתחת לעיניו, דור היה מנומש בכל פניו.
לבשתי את החולצה שלי עלי. ״לבושה.״ הכרזתי.
הוא מצמץ בעיניו לכדי פתיחה וחייך אלי. "אנחנו בגג. תבואי לסיגריה לפני שאת בורחת, טוב?" דור הזמין אותי ולא חיכה לתשובה לפני שיצא מהחדר.
אחרי שלבשתי את מעיל הפליז הענק שגנבתי מהארון של דין, חציתי את המסדרון אל החדר של דור. עליתי על המיטה שלו עם רגליי ומשם יצאתי מהחלון. העברתי את הרגל מהאדן אל הסולם שדור הציב שם במקביל לקיר וטיפסתי בו כמה דרגות. העברתי את הרגל מעל המעקה הנמוך שהקיף את כל הגג.
האחים פרשו פה שטיחים גדולים שהיינו יושבים עליהם לעיתים קרובות, עד שהגשמים היו מתחילים ואז הם היו מקפלים הכל. הם דאגו גם להביא לפה פוך אחד, שנבו ובר תמיד היו רבים עליו.
בחופשים הגדולים היינו מבלים כאן ובזולה לסירוגין – נותנים לעצמנו להרגיש שאנחנו עושים משהו חוץ מלרבוץ בזולה כשבעצם פשוט המשכנו לרבוץ במקום אחר.
דין ישב על השטיח האדום עם הציורים של המנדלות האדומות. הגב שלו היה שעון על המעקה שהקיף את כל הגג והוא ואחיו דברו בניהם, עד שאני הופעתי ואז עיניו הורמו אלי.
התיישבתי לידו והרמתי חפיסת סיגריות של דור מהשטיח. לקחתי אחת והדלקתי אותה עם המצית שגם אותה מצאתי בתוך הקרטון הדק.
הסתכלתי על דין מכווץ את אפו בגועל למראה שלי מצמידה את הסיגרייה לשפתיי, אז נשפתי על פרצופו את העשן בכוונה והוא גיחך וניער את ידו מול פרצופו כדי לטהר את אוויר הנשימה שלו.
YOU ARE READING
עוד
Romansaהושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה...
