השמש בחופשת פסח הייתה חזקה בהרבה מהרגיל. לבשתי גופיה קטנה ומכנסיים קצרצרים, ועדיין הזעתי מהחום של המדבר. השמש קפחה על ראשי וחיממה את שערי השחור כשבהיתי בנוף בהיסח-הדעת. התמקמנו בחניון-לילה המשקיף לים-המלח. מהרגע שירדנו מהמונית, רק רציתי לעשן סיגריה מול הנוף הזה וזה מה שעשיתי בזמן שהבנים העמידו מחנה ללילה. הם רצו להעמיד לנו מקום נוח ליומיים והיו מיומנים בבניית זולות. קורל נזרקה לידי בעייפות, בעוד שעדן גררה את נבו לחפש מקום לעשות פיפי.
"אולי תעזרו, בטטות?" שאל אותנו בר בעקיצה.
"אם אנחנו בטטות למה אתה מתלונן?" ירתה אליו קורל. היא הרימה את הכובע הנזרק על ראשה על-מנת לנעוץ בו מבט מתריס.
מאז שרבו לפני כמה ימים, בר וקורל הפכו מזוג דביק לזוג שמתווכח מכל סיבה שהיא, ובזאת סיימו באופן רשמי את תקופת ירח-הדבש שלהם. העדפתי אותם ככה בהרבה והם שעשעו את כולנו.
"בסדר, הנשים יבשלו אחרי זה." קרא דין בקולו העמוק.
הסתובבתי להסתכל עליו מרים שישית מים. הוא לבש גופיה לבנה שכמעט נעלמה תחת עיניי, שרירי הזרוע שלו נמתחו מתחת לעורו הזוהר כשהרים להניח אותם על השולחן.
הוא הרים אלי מבט ותפס את מבטי עליו בפעם האלף השבוע, ואני מיד הסטתי מבט.
הרבצתי לעצמי בעיני רוחי. הוא בטח היה בטוח לחלוטין שאני עוד מתה לשכב איתו – מה שנכון לגמרי, כן? אבל הוא לא צריך לדעת מזה. לא הצלחתי להוריד ממנו את העיניים שלי והוא בכל-פעם תפס אותי מתכננת את התוכניות הזימתיות שלי.
"זה מאוד שובניסטי." קראה קורל בנזיפה.
"רוצה את להרכיב את האוהלים?" קרא אליה דין בגיחוך.
"נראה לך?" היא התפרצה עליו. "אתמול עשיתי ג'ל." היא אמרה לו כאילו זה מסביר הכל.
גלגלתי עיניים וכיביתי את הסיגריה הגמורה שלי.
נבו ועדן חזרו לבסוף והיא נזרקה לידנו בעצלנות בעוד שנבו הצטרף לבנים לעזור להם עם האוהלים. היו שני אוהלים ותכננו להתחלק בנים בנות.
הבנים במהרה הרכיבו גם סככה, שולחן שעליו סידרו את כל המצרכים והכלים שהבאנו, מזרונים ומחצלות.
"אעע!" צרחה עדן פתאום וקפצה לעמידה. היא זזה כל כך מהר שלא הספקתי להבין מה הולך והיא כבר הייתה על גבו של נבו. נבו התשוש תפס את רגליה כאילו הוא רגיל כבר ונאנח בכאב כשחיבקה את צווארו בכוח. "יש שם עכביש!" היא צרחה שוב. זהיתי עכביש קטנטן על תיק הגב של עדן. הסתכלתי עליה בגיחוך שנשבר בצחוק מתגלגל בזמן שקורל הרגה אותו עם הנעל שלה בלי לחשוב פעמיים.
היא יכלה להיות כזאת מפונקת ברגע אחד וכזאת איש מערות ברגע אחרי. "מה?" היא לא הבינה את פשר המבט שלי, שיערה הבולנדיני מתפזר תחת כובע הטמבל שלה.
YOU ARE READING
עוד
Romanceהושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה...
