עוד

פרק 10- רק שלו

נפגשנו אצל דין לקפה בוקר, שהיה בעצם כבר קפה צהריים. זה היה היום הראשון של חופשת חנוכה והיה חמים בחוץ באופן לא צפוי.

ישבנו בר, נבו ואני על הגג של דין, שלושתנו מרוקנים, כל אחד מסתכל על פינה אחרת באוויר ומנסה להלחם בשאריות הרעילות של האלכוהול בגופו.

ראשו של דין צץ כשטיפס במעלה הסולם, ואיכשהו תימרן בידו שלושה ספלי קפה בשבילנו.

"נס-קפה, שחור, אספרסו." הוא אמר והביא לנו את הקפה שלנו בהתאמה.

לגמרי מהנס-קפה שלי בנואשות.

דין הסתכל עלי בבחינה ואני חייכתי אליו בסודיות מבעד לספל. הוא חייך עלי בחזרה, מבליט את גומתו האחת והניח יד ימין על כתף שמאל, כאילו הוא מגרד אותה. הינהנתי לאט-לאט ובחיוך, והוא הוציא את הטלפון שלו באגביות.

דינו- תשארי אחרי שהם הולכים

קראתי את ההודעה ואז הנחתי את הטלפון שלי על השטיח לידי. "נו," אמרתי, "מצאת מישהי?" שאלתי את בר, שהיה נחוש להכיר מישהי אתמול.

בר פער את עיניו באימה ונבו פרץ בצחוק. "כן, הוא מצא את גברת קיא." נבו ענה במקומו.

צחקתי וליטפתי את גבו של בר בתמיכה. הוא נשען עלי באפיסת כוחות. "מתי אני אמצא מישהי?" קרא לשמיים בשאלה.

"הכל טוב, אחי, אין לחץ." אמר לו דין וטפח על רגלו בתמיכה.

"כן, אל תדאג." הוסיף נבו שנראה שניסה לכפר על שירד עליו כל-כך.

"קל לכם להגיד. לך יש את עדן, ודין, חן ואתה עוד שניה חוזרים להיות יחד." הוא זרק.

רעד חלף בעמוד השדרה שלי ונסיתי שהתחושה לא תחשף על פניי. הוא אמר לי שהם דברו רק כמה פעמים בכיתה. דין לא ענה אפילו.

בר הסתכל עלי בתקווה. "לפחות יש לי אותך, לרי. את מבטיחה שתשארי איתי רווקה לנצח?"

גיחכתי באילוץ. "אני מבטיחה, אל תדאג." אמרתי.

"ואם שנינו נהיה רווקים בגיל ארבעים נעשה ילד?" ביקש.

הסתכלתי עליו בכיווץ גבות ואז פרצתי בצחוק, מכמה דוחה המחשבה הזאת. "לא, תודה, אני מעדיפה למות ערירית."

נבו פרץ בצחוק שוב ואני הדבקתי נשיקה על לחיו של בר בעידוד והמשכתי ללטף את גבו.

סיימתי את הקפה שלי תוך כמה דקות בזמן שדין סיפר לנו שאתמול הלך לישון מוקדם ובבוקר קם לריצה ועשה עשרה קילומטרים. דין אהב לרוץ. הוא היה רץ מאז שאני זוכרת את עצמי, אפילו לפני שהתחיל להתאמן בכושר-קרבי.

שיחקתי עם ציפורן בפי. היא הייתה צבועה בלק ורדרד כי קורל התאמנה עלי במיניקור. בהיתי בדין בהיסח הדעת. עיניו היפהפיות התכווצו כשצחק ממשהו שבר אמר ושפתיו נפסקו לחיוך כובש העולמות שלו. התלתלים הרטובים ממקלחת שלו נפלו על מצחו בבקבוקים קטנים ורציתי לקחת את ידי ולמשוך אותם אחורה כדי לראות את פניו כמו שאהבתי לעשות כשהיינו שוכבים.