הקיבוץ הרס לנו את חופשת חנוכה לחלוטין. עבדנו כל היום.
בר ואני התחלנו בשבע בבוקר וסיימנו בתשע בערב כל יום, אבל נבו ודין התחילו בחמש בבוקר כל יום וחזרו מותשים בלילה הביתה, אחרי שקצרו את האדמה כל היום. לא נפגשנו בכלל בשלושת הימים הבאים. לא הפסקנו לחפור אחד לשני בקבוצה שלנו, אבל לא נפגשנו. ביום האחרון לחופשה לא שובצנו לעבודה, והתאספנו ארבעתנו בזולה בשעת צהריים מוקדמת.
עננים אפרפרים מילאו את השמיים וחששתי שהם עלולים להפתח בכל רגע. הדרך מהבית שלי אל הזולה הייתה קצרה אך הספקתי למעוד לתוך שלולית של מי הגשם שירד בלילה.
שנאתי את הגשם ואת החורף, וימים סוערים. אמא שלי נפטרה בתאונת דרכים במזג־אוויר סוער ועם כמה שזה היה אולי חסר-תכלית להאשים איתן טבע, האשמתי את הגשם. נטרתי לו טינה.
הגעתי אל הזולה, שניה לנבו והתיישבתי לידו. ״היי,״ אמר וחיבק אותי לשלום.
בתקופה הזאת שמחתי על כל רגע שקבלתי את נבו לבד, כי עדן והוא היו כל כך דביקים. "היי," אמרתי לו בהתרגשות כי התגעגעתי אליו, "מה חדש?" שאלתי. הוצאתי טבק על מנת לגלגל סיגריות.
דברנו קצת על התוכניות שלנו והוא אמר לי שהוא נוסע לעדן עוד כמה שעות.
זה ביאס אותי שוב. כשדין היה עם חן, זה לא היה ככה. אנחנו עדין היינו במקום הראשון. נבו לא חשב שזה צריך להיות ככה.
"את יודעת, עדן חופרת לי על איזה ידיד שלה שהיא רוצה לשדך לך. אבל אני אומר לה שאת לא בקטע של כל זה. זה חבל בעיניי. מגיע לך להיות נאהבת." הוא סיפר. הסתכלתי עליו בחיוך מודה, הוא היה חמוד, אבל אף פעם לא הבין מאיפה האג'נדות שלי מגיעות. בעיניי הוא היה התמים. הוא ראה בעדן רק את הדברים הטובים אבל לא חשב בכלל על היום שאחרי. אתה מביא למישהו את הלב שלך ואז זה נגמר, ואתה נשאר פשוט ככה – עם בית החזה שלך כולו פתוח ומדמם.
הבנים הגיעו במגפי בלנסטון מרשרשות כנגד הענפים החצי שבורים שעל האדמה בזולה שלנו.
בר הדביק נשיקה לראשי ודין התיישב בספה מולנו, מתעסק בלקלף את הבוץ ממגפיו. צמחו לו זיפים שאותם לא טיפח ושקעים נוצרו מסביב לעיניו. הוא נראה רע. הוא תפס אותי מסתכלת עליו לרגע והחזיר לי מבט ריק, אחרי זה הרים את הטלפון שלו על-מנת להתעסק בו.
כל השבוע הרגשתי תחושה מוזרה בינינו וזה אכל אותי מבפנים. לא ידעתי מה קורה ורק קוויתי שזה לא הסוף. לא היה לי מה לעשות חוץ מלקוות.
דקרתי את נבו עם מרפקי. ״מה יש לו?״ לחשתי לו.
נבו עקב אחרי מבטי אל דין ומשך כתפיים, ״לא יודע, הוא ככה כל השבוע.״ לחש בחזרה.
YOU ARE READING
עוד
Romanceהושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה...
