עוד

פרק 41- מסלול להתנגשות

״ללריאן-״ שר בר בעקימות.

״המכוערת-״ המשיך נבו.

״שתהיה-״ חזר תורו של בר.

״לך-״

״יום-״

״הולדת-״

״שמחה-״

״מאיתנו-״

״היפים-״

״של-״ נבו הרביץ לכתפו של דין בכוח.

״מור-״ אמר דין בלי רצון וגילגל עיניים בזילזול.

עיניי נפערו בזעזוע. ״ואו, בבקשה תפסיקו.״ התחננתי.

הבנות הסתכלו על המופע של הבנים בהתגלגלות מצחוק, לידי בספה הכי טובה בזולה. נבו הרביץ שוב פעם לדין. הפעם דין כאילו נזכר במשהו והוציא שקית מהתיק שלו. הוא הביא לי אותה ואני חייכתי אליו בביישנות והסתכלתי על השקית של מותג התכשיטים שהביא לי. ״מה, אתם אמיתיים?״ אמרתי בהפתעה, לחיי מתלהטות במבוכה. ״לא הייתם צריכים.״ אמרתי מיד.

״סתומה, תפתחי כבר.״ אמרה לי מיד קורל, וכמעט לקחה את השקית וקרעה אותה בעצמה.

חייכתי בהתרגשות ופתחתי את השקית ואז את הקופסה הקטנה שבתוכה.

שרשרת זהב נצצה אלי. היא הייתה ארוכה ועם תליון של מעוין משובץ ביהלומים, במרכזו אבן ירוקה כהה.

פי נפער בהלם והלב שלי נעצר לרגע. הרמתי מבט לדין והוא הסתכל עלי בבחינה, מבטו בלתי נקרא בשבילי. הוא בלע רוק במבוכה.

זאת הייתה שרשרת כמו שלאמא שלי הייתה. העתק מדויק. אבא שלי קנה לה אותה.

דמעות נקוו בעיניי והייתי צריכה לבלוע רוק לפני שיכולתי לדבר. ״תודה, זה ממש יפה.״ אמרתי בהפתעה וקמתי כדי לחבק את כולם. הגעתי לדין אחרון ונצמדתי אליו לחיבוק. לא שחררתי. פחות או יותר לפטתי אותו בין זרועותיי. הוא בקושי נשם בין ידי במשך דקה. ״תודה.״ לחשתי רק לו והבטתי בעיניו לפני שחזרתי לשבת. הוא לא הסתכל עלי חזרה.

״תשימי אותה.״ הציע בר, מסתכל עלי בתהייה.

שמתי אותה מסביב לצווארי וקורל עזרה לי לסגור אותה. משכתי את התליון להסתכל עליו וחייכתי בשמחה. ״תודה.״ אמרתי שוב.

.
אחרי שחזרתי הביתה מהזולה, נקברתי במיטתי כל שאר היום. ישנתי שנת צהריים כשדפיקות נשמעו על הדלת שלי. פקחתי את עיניי בריפרוף. ליאור חייכה בפתח דלתי בהתרגשות. ״את יכולה לבוא?״ עינייה נצצו אלי בקונדסיות.

חייכתי אליה בעייפות ושלפתי את הטלפון שלי מהמטען כדי להסתכל על השעה. 19:00. ישנתי המון. ״לבוא לאן, ליאורי?״ נמתחתי בתשישות.

״למטבח?״ היא ביקשה בקול גבוה ומתרגש.

גיחכתי בשעשוע. מה האחים שלי ארגנו עכשיו? ״אני מתלבשת ובאה, לולי.״ הבטחתי והיא יצאה מהחדר בחיוך.