עוד

פרק 18- דברים רעים

אם חשבתי אי-פעם בחיים שלי שזה הכי שיכורה שאהיה בחיים, אז טעיתי. עכשיו זה הכי שיכורה שאהיה בחיים.

כל העין-מור הסתובב סביבי בתנופה של צבעים מרצדים והרגשתי שאני צריכה לתעל את מיטב כוחי כדי לבצע צעד וחצי.

נתקעתי במישהו ואז הצלחתי להעמד באמצע של רחבת הריקודים והתחלתי לנוע בהנאה. הזזתי את האגן שלי לשם ולשם בסיבובים והרגשתי שכל הנערים לידי מביטים בי.

ידעתי שנראתי שונה מבדרך כלל. הרגשתי שונה. לבשתי מכנס צמוד וגופיה קטנטנה כמו שכל הבנות לובשות בדרך-כלל אבל אני מעולם לא רציתי. עכשיו רציתי. עכשיו לא היה לי אכפת מכלום. לא הרגשתי כלום. רק אופוריה נעימה מהשתיה.

הנעתי את הישבן שלי וירדתי למטה ולמעלה. ושוב למטה למעלה. ושוב. התנועה כנראה חרפנה את מורן כי הוא הופיע מולי תוך רגע.

״את נראת טוב.״ החמיא.

גלגלתי עיניים באדישות. ״מה אתה רוצה?״

״רק לרקוד.״ ענה בתמימות. הוא הביא לי כוס שתיה. לא ידעתי איזה אפילו, אבל זאת הייתה המתנה הנכונה להביא לי באותו הרגע. השתכנעתי ולגמתי מהקש, נותנת לו לשים ידיים על מותניי ומתחילה לרקוד בקצב שלו. מורן היה חדשות רעות, אבל חפשתי דברים רעים היום.

סיימתי את הכוס במהירות ומורן שעדיין חיבק אותי התכופף לנשק את הצוואר שלי. בטישטוש נזכרתי בגועל שחשתי כלפיו, אפילו לא זכרתי למה ובדחף הזזתי אותו ממני. הוא מיד הבזיק לעברי את החיוך הנונשלנטי הרגיל שלו. ״בוא לסיגריה.״ הציע והוביל אותנו משם לפני שהספקתי לענות, כשאני נשענת עליו באי-יציבות.

חלפנו ליד נבו ועדן ודין וחן, שנראו מרוסקים אחרי שעות של ריקודים. מורן הוביל אותי אל ספסל לא רחוק מהם. הוא החזיק את ידי כשהתרסקתי לשבת על האבן הקפואה. הסתכלתי על הבנים שוב בטישטוש כשהרגשתי מבט עלי. דין בהה בי בעצבנות ממרחק. הוא חיבק את חן קרוב אל גופו אבל העיניים שלו ננעצו בי ואך ורק בי. אפילו מהרחק הן זהרו, הן נראו כחולות יותר מאשר ירוקות בחשכה.

״לרי!״ צעק נבו. הפנתי את מבטי אליו והוא התבונן במורן ובי בדאגה. ״בואי רגע.״ הוא ביקש.

מורן גילגל לנו בדיוק סיגריות וגילגל את עיניו למראה החברים שלי. ״חפרנים, לא נותנים לי אותך לדקה.״ הוא קרץ לי עם עיניו היפות.

״כבר חוזרת.״ הבטחתי והלכתי לנבו בצעדים מתנדנדים. הייתי שיכורה לחלוטין.

״מה?״ שאלתי ונשענתי עליו כדי לא ליפול.

״איפה היית היום? איך הגעת? לא ענית בקבוצה.״ הוא ענה לי והסתכל עלי בבחינה. מבטו נטף בדאגה. ״מה קרה לך בפנים?״ שאל. הוא הניח יד על הלחי שלי וידעתי שזאת השריטה הארוכה והכחולה שנשארה לי מאתמול.