פתחתי את דלת הכניסה לבית שלי בשביל מורן. הוא היה גבוה ממני בשני ראשים בערך ונראה נאה מתמיד בסריג יפה וג׳ינס שהחמיא לו. כמה יפה מבחוץ, ככה מכוער מבפנים.
ידעתי את זה, אבל זה לא הזיז לי. אחרי כל מה שעשיתי לקורל גם ככה כבר לא ידעתי כמה טובה אני ממנו.
הוא סקר אותי עם עיניו החומות ברעב. לבשתי גופייה עבה עם מחשוף מפנק יותר ממה שאהבתי לשים בדרך כלל וג'ינס צמוד. היה לי קר ומורן הבחין בזה ומיד הוריד ממנו את הסריג שלו ועטף אותו מעלי. הגופייה שלבש חשפה את הידיים העבות משרירים שלו ואני בחנתי אותו ואז מיד הסטתי מבט במבוכה.
"למי יש יום הולדת?" תהיתי כדי להעלות נושא ואז דחפתי אותו כדי לסגור את דלת הבית מאחוריי. בקושי היינו נועלים דלתות בקיבוץ, רק לפעמים ובדרך-כלל בטעות.
״סיוון.״ מורן סקר אותי בתאבון מכף רגל ועד ראש.
סיוון הייתה שמיניסטית ושכנה שלי מהדלת ממול. לא אהבנו אחת את השנייה יותר מידי, אבל אמא שלה אהבה אותי ותמיד הייתה עוזרת לי עם ליאורי.
מורן שילב את ידו בידי ברצון, כדי למשוך אותי משם, לעבר הדלת ממול. גלגלתי את עיניי אבל הנחתי לו.
נכנסנו אל הבית של סיוון שניה וחצי אחרי.
פי נפער כי לא ציפיתי שהבית יהיה כל כך הומה באנשים ורעש, בניגוד מוחלט לרחוב השקט שלנו. כל הרהיטים נמשכו אל הקירות כדי לפנות מקום במרכז החלל לשולחן ארוך מלא באלכוהול ואוכל.
סקרתי את כל השמיניסטים והרגשתי כאילו נתקעתי בקיר כשפתאום העיניים שלי השתלבו באלה של דין. בר ונבו ישבו לידו והסתכלו עלי גם, בהלם. חשבתי שזאת מסיבה של השמיניסטים, לא הנחתי לרגע שיהיו פה. דין עצר את הנשימה שלי, עם מכופתרת משובצת אדומה ומכנס ג׳ינס קצר כאילו לא קפוא בחוץ. האף שלו היה אדמדם והנמשים שלו נעלמו קצת כמו שתמיד נעלמו בחורף.
המבטים שלנו המשיכו להצטלב ככה במבוכה עד שהבנתי לאן הם מסתכלים והשפלתי מבט אל הידיים של מורן ושלי, שעדיין היו שלובות זו בזו. נערתי את ידי ממנו במהירות אבל זה היה מאוחר מדי ועכשיו כל מי שהיה בבית פשוט התבונן בנו והתלחשש. עלינו.
מורן, שלא הבין את הרמז, הניח בפשטות את ידו הגדולה על המותן שלי כדי לחבק אותי אליו. הרגשתי קטנטנה לצידו, בכל מיני מובנים. ״סיגריה?״ הציע באוזני.
זה גרם לי להפסיק להסתכל על כל האנשים שהסתכלו עלי ולהנהן אל מורן בשקט.
יצאנו אל החצר האחורית, שבה היו כמה אנשים שיצאו לעשן, והוא התחיל לגלגל לנו סיגריה כשהטלפון שלי צלצל.
דינו- אל תבחני אותי
הסתכלתי פנימה דרך וטרינת הזכוכית, לא ראיתי כלום אבל ידעתי שהם שם. תהיתי איך לא ידעתי שהבנים יהיו פה ואז נזכרתי שיצאתי מהקבוצה שלנו בוואטספ לפני כמה ימים. השיחה האחרונה שלי עם דין מלפני ההודעה הזאת הייתה מלפני חודש.
YOU ARE READING
עוד
Storie d'amoreהושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה...
