בבוקר יום ההולדת של ליאור הערתי אותה עם בלונים של המספר עשר, שקניתי מהמרכול יום לפני. היא התעוררה בקלות, בשונה מכל יום אחר ומיד קפצה על המיטה בהתרגשות עם חיוך ענק מרוח על כל הפנים הקטנות שלה.
החיוך שלה גרם לי לחייך חיוך כנה בפעם הראשונה מזה זמן רב. היא באה לחבק אותי ואני נשקתי את לחיה באהבה. "יאלה, קטנה, להתארגן." פקדתי עליה והלכתי להתארגן ליום בעצמי. זרקתי על עצמי חולצת בית-ספר, סקיני ומעיל פליז של המפעל של אבא שלי ויצאתי למטבח להכין קפה. ליאור בחרה לעצמה חולצת בית-ספר לבנה וחצאית לכבוד יום ההולדת והתרגשה כבר להגיע לבית-הספר.
"בוא נצא!" היא חפרה לליאב.
הוא גילגל עיניים לעברי ברמיזה ואני גיחכתי. "ביי, תהנה." אמרתי לו בהתגרות. "ביי, ילדת יום הולדת!" התכופפתי לנשק אותה באהבה ויצאתי.
כשעליתי לאוטובוס כבר הייתי עם האוזניות שלי ופרצוף אטום. רק הנהנתי לעבר בר כשחלפתי על פניו.
בזווית עיני ראיתי את דין יושב זרוק ליד חן, אבל לא הסתכלתי ורק נזרקתי במושב ריק.
עבר שבוע מאז הפעם האחרונה שדין ואני דברנו ומאז, היא פה כל הזמן. הפסקתי להגיע לזולה, כי היא הייתה שם, ולהגיע לאוטובוס נהיה גם-כן סיוט. הפרצוף שלה הפך לשנוא עלי בעולם.
בר ונבו הפסיקו להציק לי וכבר הבינו שאני ב"תקופה", ככה הם כינו, ולפי דעתי חשבו שאני רק במחזור.
כבר לא הסכמתי לעצמי אפילו לחשוב על דין. שבוע זה כנראה הכי הרבה זמן שלא דברתי איתו אי-פעם מאז שלמדנו לדבר, ואם הייתי נותנת לעצמי לחשוב על העובדה שדין באמת כבר לא נמצא בחיים שלי יותר, כנראה הייתי מתפרקת לחתיכות. היה לי שבוע ממוטט, והתרחקתי מכולם. רוב השבוע רק הייתי עם האחים שלי ועם ארגון מסיבת יום-ההולדת של ליאור וזאת הייתה הסחת-דעת מבורכת.
כשהגעתי לבית הספר, כמו טקס קבוע הלכתי ישירות אל המחששה, לא מורידה את האוזניות שלי אפילו. גילגלתי סיגריה, הדלקתי אותה ונשענתי אחורה במקומי. הקשבתי לשיר של יוני בלוך שדין הכיר לי, 'הקנאה'. הוא הרגיש לי נכון כל השבוע. ככה ישבתי כל בוקר השבוע, לבד.
קורל פתאום הופיעה בהמשך השביל והתקדמה לעברי בחיוך.
נשפתי עשן והורדתי אוזניה אחת בעצלנות.
"בוקר טוב." היא שרה והתיישבה ממולי.
בחנתי את דמותה המאושרת. "למה את לא בשיעור?" שאלתי.
"מדברת זאת שהבריזה מהשעה הראשונה כל יום השבוע." היא אמרה לי בהאשמה. משכתי כתפיים בלי להשיב. "איחרתי וליאת לא נתנה לי להכנס." היא נחרה בזילזול.
"למה איחרת?" שאלתי והנמכתי את המוזיקה.
חיוך הפציע על שפתיה. "בר ואני התנשקנו!" היא הכריזה.
YOU ARE READING
עוד
Romanceהושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה...
