באותו אחר-הצהריים ישבנו בזולה כמו בכל יום. הכל היה רגיל אבל לי הכל הרגיש שונה. נמנעתי מלהביט על דין בכל מחיר ונסיתי להעמיד פנים שהוא פשוט לא נמצא פה. זה כמעט עבד כי הוא היה שקט מתמיד ובקושי הוציא מילה.
עשנתי כמו קטר כל היום ולמרות שבר ניסה לדחוף לי אוכל, לא הייתי רעבה. ברגע שדין הלך לענות לשיחת טלפון בצד, הבנים פתחו את הנושא כאילו חיכו להזדמנות כל היום.
"אני לא מאמין שהם חזרו. ידעתי שהם מדברים אבל בחיים לא חשבתי שזה באמת יקרה." נבו העלה בקול חלוש והצמיד את הסיגריה שלו לשפתיו.
"זה הזוי, אחי. לא מאמין שהוא חזר אליה אחרי הפרידה הקודמת. עזוב, לא מאמין שהיא חזרה אליו." בר פלט, מנענע בראשו.
"הוא אמר שהוא הפסיק לאהוב אותה, אז," הזכיר נבו.
"והיא שנאה אותו אחרי שהוא נפרד ממנה. לא יכלה להיות איתו באותו חדר. מה לעזאזל השתנה," בר תהה. שניהם נשמעו כמו שתי רכלניות. לא רציתי להתערב בשיחה מחשש שישמעו משהו על קולי, אבל הקשבתי להם בשקיקה.
"למה אתם לא מדברים איתו על זה?" עדן התערבה בלי להבין, "הוא חבר שלכם." הזכירה.
"אין, את לא מכירה אותו בקטעים האלה. כמו כספת, לא מוציא מילה." בר סיפר לה.
היא הנהנה בהבנה. "ולריאן, מה את אומרת?" שאלה אותי עדן והסתכלה עלי כאילו היא יודעת משהו שהיא לא אמורה לדעת.
משכתי כתפיים באדישות מעושה. היא צמצמה עיניים לעברי בפיקפוק ואני פערתי עליה עיניים באיום, לא אהבתי את העיניים שלה עלי. היא גילגלה עיניים בשעשוע.
כשדין סיים את שיחת הטלפון וחזר, היה שקט בזולה בצורה חשודה והוא הסתכל עלינו בכיווץ גבות. נבו, שניסה להעלות נושא שיחה במהירות פלט- "קוסקוס!" בצעקה, "יש היום קוסקוס," הסביר את עצמו וקם במבוכה, מעביר ידיים על ברכיו, "בואו נלך."
"חלק, אחי. חלק." לחש בר לנבו בעקיצה.
כיביתי את הסיגריה שלי וארגנתי את כל דבריי בתיק כשכולם התחילו להתקדם. עדן נשארה אחריהם והסתכלה עלי כיודעת דבר. "מה נפלת עלי?" פלטתי בלחץ.
היא יצאה עם נבו כבר יותר משנה וזאת הייתה הפעם הראשונה שבה הרהרתי בה כישות נפרדת ממנו, ולא סתם איזה טפיל. היה לה שיער חום שגזרה לקארה לאחרונה, עיניים חומות גדולות ושפתיים עבות. היה לה יופי של הבת של השכן.
הבנים התקדמו ואנחנו התחלנו ללכת אחריהם במרחק- מה. נבו הסתובב לראות איפה אנחנו ונראה מרוצה למצוא אותי מתקשרת איתה לשם שינוי, הוא חייך אלי בתודה אבל אני רק רציתי לחתוך את השיחה הזאת כמה שיותר מהר.
"תעשי לי טובה, אני לא סתומה כמוהם." היא אמרה.
נסיתי להיראות אדישה לדבריה אבל הלב שלי דפק במהירות. "אין לי שום מושג על מה את מדברת."
YOU ARE READING
עוד
Roman d'amourהושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה...
