עוד

פרק 45- סוף־סוף

עמדתי ליד עדן בזמן שהיא פשפשה בלוקר שלה בנחישות למצוא את ספר התנ״ך שלה. ״איך היה הסופ״ש?״ היא שאלה אותי בקולה הנעים כרגיל.

חשבתי על סוף-השבוע וחיוך מאושר עלה על שפתיי, רק שמיד נסיתי למחוק אותו. ״היה בסדר.״ ייחסתי אגביות לקולי. ״מה איתך? נבו היה אצלך, לא?״ שאלתי.

״כן, נסענו לים עם ההורים שלי, היה ממש חם. מטורף שעוד חודש מסיימים את השנה, נכון?״ היא העלתה, מרימה את ספר התנ״ך בהצלחה באוויר.

״כן, זה הזוי.״ פלטתי בלחץ. ״רוצים שאני אגש למועדי ב׳ של הבגרויות, באמצע החופש.״ סיפרתי במירמור.

״את צריכה, לרי.״ היא אמרה לי בדאגה.

״כן, כנראה.״ הודתי. דין כבר אמר שהוא ילמד אותי הכל. הטלפון שלי צלצל להודיע על קבלת הודעה. הוצאתי אותו מכיסי להסתכל על הצג.

דינו- איזה תחת השם ישמור

הסתובבתי מיד ומצאתי את דין לא רחוק מאחורי, ליד כמה חברים, רק שהוא נעץ מבט בישבן שלי במקום להיות חלק מהשיחה. גיחכתי והסתובבתי בחזרה לטלפון שלי.

תזיל ריר יותר נראה לי בר לא שם לב הקלדתי לו בציניות.

דינו- תמשיכי עם הגישה הזאת והתחת שלך יקבל יותר ממבטים

גילגלתי עיניים בצחקוק.

אנחנו נפגשים היום, נכון?

דינו- כמה אני יכול לסבול אותך

נו שלחתי.

דינו- ברור יפה שלי מה את שואלת

חייכתי באושר. עדן נעלה את הלוקר שלה והרימה אלי מבט חשדני. סגרתי את הטלפון שלי, מוחקת את החיוך בצורה החשודה ביותר. ״יאלה, את באה איתי כבר לקפיטריה?״ ביקשתי בחוסר סבלנות.

היא גיחכה וסקרה את דמותי. ״אנחנו לא סתומים, את יודעת.״ היא אמרה לי בפיקפוק.

״על מה את מדברת?״ שאלתי בתמימות.

היא גילגלה עיניים בשעשוע. ״איפה דין ואת הייתם כל סוף השבוע?״ תהתה, נועצת בי את עינייה בהאשמה ומחייכת.

״בקיבוץ, כל אחד בבית שלו.״ אמרתי מיד.

״כן, בטח.״ זרקה בזילזול.

האמת הייתה שדין ואני בקושי יצאנו מהחדר שלו מחמישי בלילה ועד היום בבוקר. זה היה הסופ״ש הכי טוב בחיים שלי כנראה. כל היום רק התחבקנו ודברנו על כלום ושום-דבר, או עשינו סקס, יותר פעמים ממה שבריא כנראה.

הוא לא הפסיק להגיד לי כמה הוא אוהב אותי ואני בקושי הצלחתי להכיל את כמה שאני אהבתי אותו. חזרנו לבועה הקטנה שלנו.

אמרנו שהפעם אנחנו נהיה אלה שמספרים לכולם, אבל רק כשנהיה מוכנים. כשזה יגיע לזה, לא נחזור על אותה הטעות והבנים ידעו ראשונים הפעם.