באותו הערב פתחנו את בקבוק הערק בחדר שלנו.
זה היה הלילה האחרון לטיול השנתי ואני הרגשתי עוד חמוצה מהשיחה עם דין בצהריים. הוא השתדל להוכיח לנבו ולבר שהוא מנסה ומזג לכולם כוסות צ׳ייסרים, מסתכל ישר לעיניי כשהוא מגיש לי את שלי.
נרעדתי. העיניים שלו תמיד היו הדבר שחדר הכי עמוק.
הורדתי את הצ׳ייסר, מעוותת את פניי כשגרוני נשרף. מיד אחר-כך לקחתי את הבקבוק למזוג עוד סיבוב.
״חכי, לרי. תני לעכל.״ קראה עדן, מוציאה את לשונה בגועל.
לקחתי נשימה עמוקה ופניתי אליו באומץ. ״תשתה איתי.״ ביקשתי מדין.
רציתי לנסות להחזיר את הגלגל לאחור. אם לא בשבילנו אז בשביל בר ונבו. הוא הרים אלי את מבטו היפה וסרק אותי בחיוך קל.
הוא הנהן ונראה שהיה היחיד שמעוניין להשתכר כמו שאני רציתי. הסתכלתי בעיניו הכחולות- ירוקות העמוקות, שהביטו בחזרה בשלי כשהורדנו את הצ׳ייסר. מיד מזגתי עוד אחד.
שלושה צ׳ייסרים מאוחר יותר בשבילי ועוד שישה בשביל דין, יצאתי לעשן סיגריה והוא יצא איתי. כשהתיישבתי על המדרגות שמחוץ לבקתה שלנו, כבר סיימתי לגלגל את הסיגריה ומיד הדלקתי אותה. דין התיישב לידי בזהירות וליטף את הירך שלי כמו שהיה עושה פעם, מתנשף בעייפות. לא נגעתי בו הרבה יותר מידי זמן. הראש שלי רקד בתוך עצמו בטישטוש מאלכוהול ובקושי הצלחתי לנשום.
נשפתי את העשן של הסיגריה והסתכלתי על כף-היד הגדולה שלו, שנמצאה באמצע הירך שלי, נוטה טיפה פנימה. שנינו הסתכלנו עליה ורק רציתי שהוא יטפס מעלה באיטיות. הוא חיזק את אחיזתו בירכי כאילו הוא חושב על אותו הדבר בדיוק, ומנסה לעצור את עצמו.
הטלפון שלי צלצל. ידו של דין ירדה ממני בדחף ואני נשפתי בתיסכול. הרמתי את הטלפון מכיסי כדי לראות שזה ליאב ועניתי מיד.
״מה קורה?״ שאלתי. השעה הייתה תשע בערך.
״הכל טוב. ליאור נרדמה. מה איתך?״ הוא תהה. ״משהו השתנה עם דין?״ שאל ובאותו הרגע העברתי את הטלפון לאוזני הרחוקה יותר מדין בתקווה שהוא לא יכול לשמוע כך.
״כן, נדבר על זה מחר בבית.״ השבתי בזהירות, ״הכנת לה תיק למחר?״ שאלתי.
הוא אמר שלא והתחלתי להגיד לו איזה צבעים של מחברות היא צריכה מחר. הוא אמר לי כשהכניס הכל לתיק ונפרדתי ממנו בברכת לילה טוב.
דין הסתכל עלי במבט עפוף מאלכוהול, אבל דרך כל העפיפות המבט שלו עדיין היה חזק.
״מה?״ שאלתי בביישנות והעברתי את שערי אל מאחורי אוזני.
״את מדהימה איתם.״ הוא דיבר על האחים שלי ואז הסיט את מבטו בביישנות.
חייכתי בתוך עצמי. תהיתי אם הוא חושב שאני אהיה אמא טובה לילדים ואז פתאום מצמצתי בבילבול כי אני לא רוצה להיות אמא, או בת- זוג או כלום. כל פעם שהייתי לידו כל ההיגיון שלי ברח מהחלון. נסיתי לשמור על ההיגיון בכוח. ״לא סיימנו את השיחה היום בצהריים.״ העלתי והצמדתי את הסיגריה שלי לשפתיי.
YOU ARE READING
עוד
Roman d'amourהושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה...
