עוד

פרק 2- שני חוקים

פתחתי את דלת-הכניסה המוכרת של ביתו של דין, לא טורחת לדפוק ומגלה סלון קטן וריק. "דין!" קראתי.

"כאן!" הוא השיב מהחדר שלו. המשכתי במסדרון הקצר ובדיוק כשהגעתי לדלת האחרונה, הוא פתח אותה ונגלה לפני.

הוא החווה עם ראשו כדי לסמן לי להכנס ובזמן שזרקתי את תיק הגב שלי בפינת החדר, הוא נזרק עם הגב על המיטה. "התחלתי סרט, רוצה להצטרף?" שאל בנחמדות.

"איזה?" שאלתי ונזרקתי על המיטה לידו, מעל השמיכות. "יש בבית מישהו?" שאלתי בכלליות.

"לא," ענה, "אולי דור, לא יודע. למה?"

"הלכתי להביא אוכל," קמתי והלכתי למטבח בביתיות.

"תביאי מרשמלו!" צעק אחרי בבקשה.

"אישה," מלמלתי בקושי.

"שמעתי את זה!" צעק ברוגז.

איך?

במהרה שלפתי את המרשמלו האהוב כל-כך של דין מהמגירה וחזרתי למיטה. הוא פתח אותו ונשנשנו ברוגע.

"מה זה החרא הזה?" הסתכלתי על איזה חייזר בטלוויזיה שהתפצלח לאלף חתיכות. "דוחה," הפטרתי ודחפתי שלושה מרשמלו לפי. "תראה!" הצבעתי על פי, משוויצה.

"סקסי," אמר בציניות. "עוד מעט נבדוק מה עוד את יכולה להכניס לפה." הוא זרק בחיוך שובב, קורץ לי עם עינו הירוקה-כחולה.

הובכתי וידעתי שמיד הסמקתי כמו תמיד. היה קשה לגרום לי להרגיש לא בנוח אבל ברגע שזה היה קורה זה תמיד היה נראה על לחיי החיוורות. דין תמיד התרצה מכך וגם עכשיו הוא מיד חייך בשמחה וליטף את הירך שלי. "איך אני עדיין מביך אותך?" הוא צחקק.

"אתה מביך אותי." האשמתי אותו בפה מלא ובלעתי את המרשמלו-ים בקושי.

הוא פנה אלי, הזיז את השקית הצידה. "בוא נביך אותך עוד קצת." הוא התגרה והסתכל עלי בצורך.

עדיין הסמקתי אבל עכשיו גם חייכתי בשמחה כי תמיד חכיתי בקוצר רוח לרגע שבו הידיים של דין יחזרו אלי שוב פעם. הנחתי את הידיים שלי על לחיו הוא גרר את עצמו לטפס מעל גופו. הצמדתי את שפתיי לשפתיו בצורך. הוא נאנח כנגד פי ברצון ועטף את ידיו מותני בכוח. הרגשתי את כפות הידיים שלו מנסות לחדור את עורי ולהצטרף אלי פנימה. הרגשתי איך כמו תמיד הגוף שלי מתלהט במהירות והבגדים נהיים מועקה. רציתי רק עוד.

עברו כבר יותר משלושה חודשים מאז הפעם הראשונה ההיא בעין-מור ועדיין דין הצליח לגרום לי לרצות עוד, כל פעם מחדש. זאת כנראה היא הסיבה לכך שאנחנו שבים אל אותה הסיטואציה כל פעם.

בפעם הראשונה היה לנו תירוץ – היינו שיכורים ומטומטמים, אבל עכשיו כבר אין לנו תירוץ כי הטמטום הפך לקבוע. היה לנו אפילו הסכם מטומטם שכאילו הפך את הטימטום שלנו ללגיטימי.