אושר בכאב

פרק 4. דורש טיפול

נקודת מבט דולורס:

אני יושבת במושב האמצעי לצידי נמצא גבר אחד בצד השני האחר ועוד שני אחים מקדימה שאחד מהם נוהג ואחד יושב במושב על ידו.

אנחנו נוסעים ואין לי מושג לאן אני משתעממת ונלחצת קצת מהמצב המוזר, אחרי דקות ארוכות של נסיעה אנחנו מגיעים אל אחוזה גדולה ומפוארת אנחנו נכנסים דרך דלתות שער ענקיות בצידם מאבטחים רבים.

הבחורים יוצאים מהרכב ואני נשארת במקומי לא זזה, זה שהרים אותי קודם סובב את ראשו אליי 
''קדימה ילדה תצאי'' הוא אומר באנחה אבל אני לא מסתכלת לכיוונו ממשיכה להביט בעצמי דרך מראת הראש ברכב.

אחרי שניה גופו נכנס לכיווני ואני זוחלת אחורה עד שאני נתקעת בדלת השניה שהוא מנסה לתפוס אותי בידיו אני משתוללת במקומי ויוצאת מידיו

הוא מתעצבן מעט ואז מוציא את גופו מתוך הרכב ואני נשענת על הדלת ולא זזה ממקומי מפגינה רצינות אחרי שניה נוספת הדלת נפתחת מאחוריי ואני מועדת עם גבי.

בשניה האחרונה לפני שאני נופלת אבע תופסת במשענת הראש ומתייצבת חזרה אבל שוב אני חיה בסרט, תוך רגע אני נשלפת על ידי ידיים שריריות אחרות וקולו קורא לכיווני ''אל תנסי אותנו ילדה תעשי מה שנגיד לך ותלכי מהר''.
וואו הוא חי בסרט.

''ממש לא'' אני רוטנת לעברו מנסה להשתחל החוצה מידיו אבל כבר מוצאת את עצמי בתוך סלון הבית
הוא מניח אותי בעדינות על הספה הלבנה ואני ישר נעמדת לא מוכנה לשבת בכלל אבל הוא שולח לי מבט שמושיב אותי ברגע. אבל אני מסתכלת על כולם במבט אדיש חסר כל רגש ופחד.

אני מתבוננת בבית, חלונות ענקיים לכיוון החצר הגדולה מאחורי הספה נמצא המטבח, המטבח ממש גדול ונקי נראה כאילו מעולם לא נגעו בו בכללי הבית על סטייל הקו הנקי ובאמת נקי

''המצב דורש טיפול, ואת תעניקי לנו תשובות לשאלות'' הוא אומר אליי ומעיר אותי מהתבוננות הבית אבל אני לא מבינה בכלל למה הוא מתכוון.

הם מתיישבים מולי ארבעתם ומתחילים אחד אחד בשאלותיהם.
''איפה הוא?'' שאלה ראשונה נשמעת מהגבר עם העיניים הירוקות הגוף הגדול השזוף והמקועקע השיער החום שקצותיו נופלות מעט על מצחו שאגב נראה טוב.

''מי'' אני שואלת בהרמת גבה ומוסיפה ''אחי?''
''אל תשחקי איתנו תעני לי, את יודעת שלא מדובר באחיך'' הוא אומר בכעס, אה אז הוא כן מכיר את אחי אני לא מבינה מה הולך פה לעזאזל...

''אז מי כן'' אני ממהרת לשאול, ''אבא שלך, איפה הוא'' האחד השני פונה אלי באדישות. ''א אבא שלי?'' אני מגמגמת והלב שלי פועם חזק יותר פתאום אני מרגישה בסכנה,

כל מה שאמא שלי דאגה שאתרחק ממנו ניסתה לשמור עליי מפניו, כנראה הסיפור הזה הרבה יותר גדול ממה שהוא.

הראש שלי מתחיל להסתחרר והנקודות השחורות מכסות לגמרי את כל מה שנמצא מולי אני נכנסת ללחץ עמוק כי אמא שלי אמרה לי להתרחק ממנו גם אם הוא נמצא מולי,

תופסת בספה ומנסה בשארית כוחותיי להתרומם, ללא הצלחה אני פשוט מועדת ונופלת כבר לא רואה כלום.