נקודת מבט דולורס:
האזעקה כל כך חזקה שגם שהיא הפסיקה המשכתי לשמוע צפצופים באוזניי.
אבל לאחר מאית שניה הופעלה מחדש, ״אוי נוו״ אני פולטת באנחת חוסר סבלנות לשטויות האלה. ״דולורס״ קולו של כפיר נשמע שוב מעליי והוא רציני לגמרי.
״אני יודעת שביקשתי ממך לא לזוז בכלל ואני יודע שהגוף שלך הולך לצרוח מכאב ואפילו הדמעות שלך יופיעו אבל אני חייב שתגיעי למעלית הכי מהר שאת יכולה״ הוא אומר בלחץ ובדאגה מעורבבת.
עיניי מתגלגלות לאחור ומתחילות להיעצם ואני לא מרגישה את עצמי, ״דולורס״ כפיר צועק מעליי וקולו שבור לגמרי. קול שלא שמעתי מעולם כאילו שעומד לבכות, ״דולורס תעני לי עכשיו״ הוא ממשיך לצעוק ומחזיק את פניי בחוזקה מחכה לראות סימני תשובה.
אני מהנהנת לאישור ולא מבינה עדיין את חומרת המצב ״לאן אתה הולך״ אני מביטה בעיניו בכיווץ גבות, ״לטפל בכמה דברים, בבקשה אל-״ הוא אומר בשיא הרצינות וקוטע את עצמו
״לא כפיר אני לא אברח הכל יהיה בסדר״ אני מבהירה לו כדי שלא יכנס ליותר לחץ. הדופק שלי עולה ואיתו הפחד, דממה מלאה ברעש עוטפת אותי, שום מחשבה לא נמצאת בראשי ושום רגש בגופי.
מרגיש כמו נצח, אני שוכבת שם באמצע הקומה חסרת כל יכולת להזיז משהו בגופי אבל האדרנלין מפעיל את גופי בלי שליטה.
״עכשיו דולורס״ כפיר צועק אליי וכל הקומה מתמלאת בעשן, אני מבינה שהוא כבר לא נמצא לידי והספיק לרוץ. גם אני צריכה להזדרז וללכת למעלית.
שתי ידי נמצאות בצידי גופי ודוחפות אותי לישיבה נמוכה, הגוף שלי משתולל וצורח מכאב, עיניי מתמלאות בדמעות. אני שורטת עם ציפורניי את הרצפה ובכל כוחותיי שאין בי אני סוחבת את עצמי למעלית.
אני זוחלת וכל צעד נראה לי נצח, מרגישה כאילו המעלית מתרחקת ממני, אני מגיעה אליה ומרימה את ידי בתקווה שאגיע ללחצן ואספיק להזמין את המעלית. ״נוו, נוו״ אני מנסה להגיע בלחץ ומסתכלת לאחור המלא בעשן.
אני מתקשה לנשום מהעשן ומהלחץ, אני עוצמת את עיניי ״עוד קצת מאמץ״ אני ממלמלת לעצמי בשקט, עיניי ופרצופי מכווץ מהכאב
המעלית נפתחת ואני נמשכת פנימה.
אני יושבת ברצפת המעלית צמודה לקיר שמאחורי, כל בגדיי שיערותיי וידיי מגואלות בדם, אני צורחת מכאב.
קריינית המעלית מודיעה שהגענו לקומה השניה והדלת נסגרת, האדם שמשך אותי מרים אותי בשתי ידיו אני מזהה אותו כגבר שהחזיק לי את היד מחוץ למעלית..
״תוכל להוריד אותי בבקשה״ אני שואלת בחולשה וכאב, ״אנחנו כבר מגיעים לקומה הראשונה אני אשמור עלייך״ הוא אומר בקול גברי ועמוק,
אני מתנגדת אין סיכוי שאני אהיה אצלו אני לא מכירה אותו בכלל. במיוחד עכשיו אני לא סומכת על אף אחד.
״לא זה בסדר״ אני מנסה לצאת מידיו אבל פאקינג לא מצליחה להזיז איבר בגופי והוא רק מחזק את אחיזתו בי.
״קומה 1 המעלית נפתחת״ הקריינית אומרת שוב והדלת נפתחת בן מחכה מחוץ למעלית הוא מופתע למראה עיניו ושולח לעברו מבטי רצח.
בן תופס אותי ולוקח אותי במהירות למכונית. אני שוכבת במושב האחורי מאחור שהוא נוסע הכי מהר ובטוח שאפשר.
אני לא יודעת איך הוא עושה את זה אבל הוא מנסה להגיע בטילים לבית החולים ותוך כדי לא להרוג את שנינו.
״איפה כפיר״ אני לוחשת וקולי עולה עקב הכאב בגופי, אני לוחצת עם ידי על מקום הפציעה בגב וצורחת מכאב.
״הוא בדרך״ בן עונה בטון אדיש וקר.
____________________________________
נקודת מבט און:
אנחנו כאן כבר יומיים, מנסים להסתגל לדירה החדשה והחלטנו שהבוקר נעשה קניות הביתה. צלצול הפלאפון מעיר אותי מחשיבתי שאני שותה את כוס הקפה של הבוקר.
״כפיר״ אני עונה בקול עמוק ומתחיל להעלות סרטים בראשי, ״און שמע אני יודע שאתם מחוץ לעיר״
הוא שותק ונשמע שחושב מה לומר והוא בעצמו מפחד.
״אני מציע לכם לא להגיע אבל דולורס מפונת לבית החולים אחרי שאבא שלכם דקר אותה עמוק בגב״ כפיר עונה וקולו נשמע מפוחד יותר מאי פעם.
את כפיר הכרתי בכיתה י בבית ספר בברוקלין, שהוא עוד לא היה לגמרי בתוך העסקים.
אני הייתי ילד חדש בבית ספר והפכנו לחברים טובים אבל שסיימנו בית ספר וכפיר קיבל את תגו החדש כקאפו של ניו יורק הכל השתנה.
״אתה פאקינג רציני איתי״ אני צועק לטלפון ונעמד מחזיק בראשי ומשתגע, ״תקשיב אני מעדכן אותך כי אתם חשובים אחד לשניה ואני לא רוצה להחסיר את זה ממך, חוץ מזה שאם היא תדע שאמרתי לך היא תהרוג את שנינו״ כפיר אומר בלחץ נשמע שהוא משתולל בתוך עצמו.
הוא מנתק.
״פאקינג שיט״ אני צורח ומעיף את כוס הקפה הזכוכית לעבר הרצפה וגורם לדאב לצאת מחדר המקלחת בבהלה.
״און תרגע, מה לעזאזאל קרה״ דאב רצה ומחזיקה אותי, מסתכלת בתוך עיניי הלב שלי אוטומטית מתרכך אבל מפרפר לגמרי, ״דולורס נדקרה בגב והוא פאקינג לא נותן לי להגיע לפארינג בית חולים״ אני צועק עצבני בטירוף, השתגעתי לגמרי.
״און תנשום יוצאים עוד 10 דקות נסיח את דעתך קצת״ דאב אומרת ומחבקת אותי, אני לא מצליח לכעוס עליה או להתעצבן אפילו במעט. שאנחנו עומדים מחובקים במטבח הקטן שלנו אני מרגיש את הדמעות במעלה גרוני והלב שלי חצי פועם.
מרגיש אותה לגמרי בכל חלק מגופי. זאת פאקינג דולורס אחותי הקטנה נשבעתי שלעולם לא תיפגע, נשבעתי שאגן עליה בגופי ידעתי שאסור לי לעזוב. אני מאשים את עצמי בתוך ראשי ככה שאף אחד לא שומע.
״הרופא אומר שהסיכויים שלה נמוכים מידי והיא קרובה יוצר למוות״ ההודעה קופצת על מסך הטלפון שלי ואני קם במהירות מהמיטה ולוקח את מפתחות הרכב.
״לאן״ דאב שואלת בלחץ ואני אומר במהירות ולחץ ״זה הדקות האחרונות שלה אני חייב לנסוע״ הדמעות מלכלכות כת עיניי ואני מנסה להתעשת.
פאקינג לא מצליח.
״אני באה״ דאב מצטרפת ושנינו רצים לרכב.
YOU ARE READING
אושר בכאב
Acciónהיא חגגה לפני יום את יום הולדתה ה23. דולורס לא תיארה לרגע שחייה יהפכו למסובכים... ברגע אחד הכל ישתנה. ״און תספר לי״ היא אומרת בקול נחוש ומפוחד, ״דולו״ אני אומר. לוקח נשימה עמוקה בטירוף ולבסוף אומר בצער ״היא לא הצליחה לשרוד את אחר הצהריים״. החיים של...
