אושר בכאב

פרק 41. תחילתה של מלחמה.

נקודת מבט דולורס:

הוא מחזיק בידה של דאב והיא בשלו, הולכים שלווים ורגועים אבל רואים כת האושר אצלם בפנים.

אני עומדת על יד הכיסא בשורה הראשונה לידי נמצא כפיר ולידו שאר האחים, את הטקס קיימו און ודאב רק עם חברים קרובים ומשפחה, למרות שמשפחה לא היה הרבה משני הצדדים

הוא עונד על אצבעה טבעת והיא עונדת על שלו, שניהם אומרים אחד לשניה את אהבתם זה לזו. הדמעות שלי זולגות זו אחר זו ואני מחבקת בידי השמאלית את צד גופו של כפיר שמיד מחבק אותי ומסתכל בעייני בחיוך

״הוא מצא את אהבת חייו וזה מהמם אפילו שאני לא יודעת מה אני חושבת עליה״ אני אומרת במלמול בין הדמעות של השמחה ״הוא לא היחיד שמצא את אהבת חייו״ כפיר אומר ומחזיר את עיניו חזרה לחופה

אני מחייכת אליו ומחזירה גם את מבטי אל החופה. ״אני מכריז עליכם כעל בעל ואישה״ מקיים הטקס נשמע נלהב במיוחד

אנחנו נכנסים לאולם הכה מפואר, הכל מתוכנן לפרטי פרטים, מהצבע של המפיות ועד הפרפרים הסגולים והלבנים מפלסטיק שנחים על כמעט כל מקום אפשרי. המקום נמצא בגן יפיפה וכפרי שבחתונה הזאת הוסיפו טאץ׳ מפואר ולדעתי אין יפה מזה.

״מזל טוב אחי הגדול״ אני אומרת באוזנו מבעד למוזיקה הרועשת, הבנים מאחוריי מהנהנים לעברו ולוחצים את ידו בברכה.

״משי״ אני אומרת באנחת שמחה שאני נתקעת בה ומחבקת אותה ארוכות, ״התגעגעת אליי אני מבינה״ היא אומרת שמוציאה אותו מהחיבוק מחזיקה בזרועותיי ומסתכלת לתוך עיניי בחיוך שלא מבייש אף רופא שיניים או מנתח פלסטי.

״כן, ואני ממש שמחה שאת כאן״ אני אומרת בחיוך רחב ומצחקקת, בן מגיח מאחוריה ושואל את משי לשלומה והיא מהנהנת אליו בשמחה.

אחרי שהוא הולך אני מסתכלת עליה בחדש אבל כפיר תופס בידי ומושך אותי אליו בזמן שמשי הולכת לדבר עם און.

״הכל בסדר״ אני שואלת בתמימות את כפיר שאנחנו מתיישבים סביב השולחן, ״יש כאן יותר מדי מאפיות אני לא רוצה שתסתובבי בניהם אפילו שזה החתונה של אחיך זה עדיין מסוכן״ כפיר לוחש באוזני ואני ישר מתרחקת

״אל תדאג כפיר לא יקרה כלום״ אני אומרת בהרמת גבה, ״אני מבקש אל תתרחקי ממני תשארי צמודה לעיין שלי כדי שאמור עלייך במידה ו..״ כפיר אומר וקוטע את עצמו מחזיר אותי אליו
״אני רוצה לבלות איתך בחתונה ולשמוח כמוך״ כפיר ממשיך ומנשק את שפתיי בעדינות.
~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~
״בוקר טוב״ אני ממלמלת ומפהקת שאני נכנסת למטבח ורואה את הבנים יושבים מוטרדים סביב שולחן האוכל במטבח, ״הכל בסדר״ אני שואלת בתמימות שאני מתיישבת על אחת מיריכיו של כפיר

״אבא שלך״ בן עונה בשקט ומחזיר את הטלפון למסך, זיו נראה באמצע שיחה מאוד רגועה ובר מתעסק במחשב בזמן ששותה קפה שחור.

״אבא שלי״ אני שואלת מבולבלת ונעמדת על הרצפה חזרה, ״כן הוא..״ כפיר ממלמל וניכר שלא יודע להגיד את מילותיו,
״הוא מה כפיר?״ אני רוטנת בעצבים
״הוא ברח״ כפיר מלמל בשקט
״הוא ברח?״ אני שואלת פעם ראשונה בחוסר הבנה, ״הוא ברח? תענו לי!״ אני אומרת בפעם השניה והעצבים שלי מתעוררים עם הפחד

״חשבתי שאתם אנשי מאפיה שהוא לא יכול לברוח מכם, איך לעזאזל הוא ברח לכם? ממני ומשי הוא לא העיז להזיז שריר בגופו״ אני תוקפת ועולה למעלה לחדר במהירות

״משי?״ אני אומרת לטלפון בשקט, ״כן דולו״ היא שואלת וקולה נשמע חסר מנוחה, ״את עסוקה?״ אני שואלת בבאסה, ״לא סתם נאבד לי כאן משהו״ היא ממלמלת בעצבים
״טוב תמצאי תתקשרי אליי אני לא אפריע לך״ אני אומרת ומנתקת.

אני לובשת טייץ וגוליית ספורט בצבע לבן, נעלי נייק נעולות על כפות רגליי, שיערי אסוף לקוקו גבוה ומתוח.
נכנסת לחדר אימונים שנמצא בקומה הרבעית של האחוזה, לוקחת מהמקרר הקטן בקבוק מים ומתחילה להתאמן.

אחרי שעה וחצי של אימון בו שמעתי מוזיקה עכשיו נגמרה לי הסוללה ואין לי שירים להתרכז בהם, כל הכעס שלי על הבנים ועל אבי חזר לגופי ואני מרגישה מחוייבות לפרוק

אני חובשת את כפפות האגרוף על ידי, נעמדת מול שק האיגרוף הענק והשחור עם כתוביות שם החברה באדום.
אגרוף ועוד אגרוף ועוד אגרוף אחד אחרי השני אני מכניסה לשק מתרכזת בכך

׳הוא מסתובב עכשיו חופשי, הוא יכול לפגוע בנו, בי, עכשיו הוא יודע על משי על און שחי ועל הבנים, יש בידיו הרבה מידע על הסובבים אותי׳

כל המחשבות האפשריות עוברות במוחי ואני כבר לא שולטת בעוצמת המכות, עד שאני מעקמת את ידי בחוזקה ונכנסת חזרה למציאות,

אני מקפלת את ידי בכאב ונאנקת בו, פותחת מהר את המקרר הקטן ומניחה על מקום הכאב את פחית הקולה. סיימתי להתאמן להיום אחרי כמה דקות שאני יושבת שם החלטתי לקום ולקחת את עצמי חזרה למטה.

אני נכנסת למקלחת ונהנת מתחת למים החמים בזמן שידי עדיין כאובה אבל משתדלת לא להזיז אותה הרבה.

״דולורס את כאן״ קולו של כפיר נשמע מחוץ לדלת והוא דופק באגרסביות על הדלת עצמה, ״כן״ אני לוחשת ורואה שהוא מנסה לפתוח את הידית אבל נעלתי מבפנים

יוצאת מהמקלחת מניחה עליי את המגבת ופותחת לו, הוא מסתכל עליי בהלם ואחרי שניה מתעורר ״תתלבשי מהר אנחנו יוצאים לאבא שלך הוא כבר פגע בכמה אנשים בבר״ הוא אומרת מביט לתוך עיניי ואני ישר מהנהנת.

טוב אז כנראה שעכשיו מתחילה המלחמה.
______________________

תודה על הצפיות זה מטורף, היינו על מקום #1 בפשע למשך שבועיים שלמים!! חובה לחזור למוטב😜
אשמח לתגובות שלכם לדעת מה דעתכם עד כה והאם אני צריכה לשפר או לא.
לכל מה שאתם חושבים אשמח לקבל את תגובותיכם❤️